יש מי שמצפה לחזור לספסל הלימודים, יש מי שמתרגש, ויש מי שחושש. "אני מרגיש חרדה מזה שאני צריך לחזור ללימודים", מספר תלמיד מקהילת הלהט"ב. בבית הספר, הוא אומר, זו חוויה קשה עבור הומואים ולסביות. כדי לשנות את המצב, יעברו אנשי הצוות החינוכי בקרית חיים סדנאות בנושא.

"יש בורות מסוימת של הצוות החינוכי" | צילום אילוסטרציה: Shutterstock

אור (שם בדוי) 17, עולה השנה לכיתה י"א. בני גילו מתרגשים ומצפים אבל, הוא חרד, לדבריו, מפני החוויה הקשה, מפני עוד שנה במקום לא סובלני. "בתחילת כיתה ח' התחלתי להבין את הזהות שלי מבחינת משיכה מינית", הוא מספר. "זה היה מאוד מוזר. ביסודי עברנו חינוך מיני, אבל לא דיברו איתנו על אנשים בקהילה. או על זה שגברים יכולים להימשך לגברים".

בכיתה ט', אומר אור, כולם כבר ידעו שהוא נמשך לגברים, והוא לא התבייש בזה. היו תגובות טובות פחות טובות. צוות המורים משתדל, הוא מציין, אבל לא מספיק כדי לסייע. "הצוות החינוכי היה תומך ומכיל, אבל היתה את התחושה שאין ממש מענה, אין מודעות, אין סיוע רגשי או סיוע אחר. דיברו על הנושא בשכבה, אבל לא הוציאו את זה לפועל. לא גרמו לילדים שעוד בארון להרגיש שיש להם אפשרות ללכת ליועצת ולדבר איתה. כמו עם התלמידים, כך גם עם המורים - יש פחד לפנות כי אנחנו לא יודעים איזו תגובה נקבל".

באילו קשיים אתה נתקל?
"אני מכיר הרבה בני נוער בארון ומחוץ לארון שמפחדים לצאת לטיולים שנתיים. יש את השאלה עם מי לחלוק את החדר, מתי להיכנס למלתחות. יצאתי לטיול שנתי אחד וחוויתי הרבה השפלה. לא הרגשתי שאני יכול לפנות למורות והן יטפלו בזה.

"המילה 'הומו' זו המילה שמשתמשים בה הכי הרבה בתור קללה בבית הספר. באמצע שיעור, אם תלמיד יקרא לתלמיד אחר 'בן זונה', השיעור ייעצר, אבל אם הוא יקרא למישהו 'הומו', השיעור יימשך. זה משהו שצריך לשנות עמוק בגישה".

איך מגיב הצוות לקשיים שלך?
"במקרה אחר היתה אמורה להיות לנו מסיבת בריכה שכבתית. חלק מהתלמידים אמרו שלא יבואו, בגלל שאני הייתי אמור להיות שם - אמרו שיש להם פחד שאאנוס אותם. אז העברתי רשימה של שמות שלהם למנהל וליועצת, וביקשתי לא להיות איתם באותה כיתה בתיכון. בסופו של דבר, היום אני עם חצי מהם בכיתה.

"אמצעים שנקטתי כדי להגן על עצמי, לא פעלו לטובתי. כשפניתי ליועצת ואמרתי לה שאני חווה הומופוביה מצד תלמידים בשכבה, היא אמרה לי שהומופוביה מגיעה בדרך כלל מאנשי הקהילה, וכנראה שיש שם כאלה".

"אני חושב שיש בורות מסוימת של הצוות החינוכי. אין להם יכולות להבין את הסיטואציות ומה לעשות בהן. הם משדרים משהו שגוי, וזה גורם לי להרגיש לבד מול כל המערכת. וזה מאוד מכעיס, צריך לגרום לנוער להבין שהם לא לבד בזה.

"ההרגשה של לבד ויחיד מול המערכת זה לרוב ההרגשה הכי חזקה בכל התהליך. אמנם המערכת מתחילה קצת יותר להבין, אבל עדיין יש חרדה מכך שעוד מספר ימים מתחילה שנת הלימודים, ויכול להיות שיקרו לי עוד תקריות כמו הטרדות, העלבות וכדומה. זה פחד פנימי".

תוכנית רשמית
אור הוא לא היחיד שחווה קשיים במערכת החינוך בקריות ובכלל. בעיריית חיפה החליטו לנסות לטפל בבעיה, והשנה יחלו אנשי הצוות החינוכי בבתי הספר בקריה לעבור סדנאות בנושא זהות מגדרית, נטייה מינית ושוויון מגדרי.

התוכנית, אשר הוכרה על ידי משרד החינוך, תפעל להקניית ידע ולקידום הבנה, שיח סובלני וצמצום סטיגמות בכל הקשור לקהילת הלהט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים), במטרה לעודד יצירת אקלים בטוח עבור תלמידים ואנשי צוות מהקהילה הגאה.

התוכנית מחולקת למספר יחידות תוכן: יחידה המיועדת לבני ובנות נוער; יחידה למורים ולצוות הפדגוגי העוסקות בלמידת הנושא, ומעניק כלים למתן מענה מקצועי, תוך שיח פתוח ובירור עמדות אישיות, מתן כלים וטיפים לשיח רגיש מול תלמידים בנושא זהות מינית/מגדרית.

המפגשים והסדנאות נבנים יחד עם הצוות החינוכי ליצירת התאמה לצורכי בית הספר.