אולי בזכות הקרבה לאזור התעשייה, אולי בזכות הים, אולי בגלל הסטיגמה שבאותם ימים היתה מאוד נכונה, ש"אין מה לעשות בקריות", אבל עובדה היא עובדה: אזור הקריות סיפק בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת כמה מלהקות הרוק הכי מצליחות בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית, להקות שעיצבו את דמותה והשאירו נכסי צאן ברזל שילוו אותנו תמיד.

משהו חדש לגמרי בנוף המוזיקה הישראלית. להקת בנזין, 1983 | צילום: שלום בר טל

זה החל עם בנזין ונמשך עם אבטיפוס, החברים של נטאשה, סטלה מאריס וההרכב האחרון ואולי הכי מצליח בעולם שיצא מהקריות -Infected Mushroom, שגם מצליח בעולם. התרומה שלו למוזיקה הישראלית אדירה עד כדי כך, שחוקר המוזיקה, ד"ר ארי קטורזה, קובע שהם יצרו ז'אנר חדש במוזיקה הישראלית - רוק הפועלים.

אז למה זה קרה? למה דווקא כאן, ולמה דווקא אז? לאמיר בן דוד, עיתונאי וממייסדי אבטיפוס, יש הסבר מאוד פשוט: כי חוץ ממוזיקה, לא היה פה כלום. בן דוד: "מה היה לנו אז? ערוץ 1, שממש לא עניין את הצעירים, ושום דבר אחר. משעמם. לצעירים לא היה מה לעשות, חוץ מלעסוק במוזיקה או בספורט.

אלה היו שני תחומי העניין היחידים. אז אני בחרתי עם החברים שלי במוזיקה, וכולם דיברו על זה. היה מלא באזז סביב זה בקרב הצעירים. אני ידעתי שבקרית ים ד' יש רוסי, ארקדי, שהוא מוזיקאי מאוד מוכשר, ושמעתי על ערן צור, שגם הוא יצא מפה. רק שמענו את השמות. זה היה לפני עמק האלכוהול, לפני שהיו מקומות שיכולנו להופיע בהם. היו לנו מקלטים שבהם היינו מתאמנים, והמוזיקה היתה במרכז העניינים. ממש היתה תחרות מי כותב שירים טובים יותר, מי מנגן טוב יותר בגיטרה. כולם רצו להצטיין, וכולם חלמו להצליח אחר כך בעיר הגדולה".

אבל מה שאתה מספר נכון גם לנצרת עילית נניח. למה זה קרה דווקא פה, או דווקא בשדרות, שגם משם יצאו הרבה להקות?
"קשה לומר. יש אזורים שבהם היתה סצנה, כמו שדרות והקריות, ואזורים שבהם לא היתה. אולי בגלל הארובות מסביב, בגלל הנמל, התעשייה, אולי בגלל תמהיל האנשים. בשדרות יש השפעה מרוקאית מאוד חזקה, דומיננטית, על המוזיקה של טיפקס ולהקת כנסיית השכל. בקריות יש הכל מכל, לא מקור אחד.

מיקס רוסי ואשכנזי ומזרחי וגרוזיני ומה לא. הקריות תמיד היו מאוד הטרוגניות, וזה מעולה למוזיקה. אם אני חושב על זה ביחד איתך, בקריות היה בסיס מוזיקלי טוב, תשתית להתפתח ממנה: תזמורות הנוער. אני ניגנתי בתזמורת של קרית מוצקין, אבל הכי מוצלחים אז היו כמה חבר'ה מהתזמורת של קרית ביאליק, שהקימו הרכב וניגנו ג'ז-רוק. הם לא פרצו, אבל בזמנו, בקריות, הם היו מובילים ומודל לחיקוי.

"ראיתי אותם מופיעים עם הגיטרות והמגברים, וזה היה סקסי וזה היה מגניב, וגם אני רציתי את זה. והיה עוד דבר מאוד ייחודי לקריות: מורים למוזיקה. המורה שלי לגיטרה היה קצת יותר גדול ממני, משהו כמו שלוש שנים, והוא לימד אותי, ואני לימדתי אחר כך, וכך הלאה. מין שרשרת".

ואז נולד עמק האלכוהול.
"כן, זה היה מגניב. ניגנו המון בפאבליק ובאוכף. זה היה בשביל החברים שלנו, אנשים שהכרנו שהיו באים, וזה היה אחרת. נורא אהבנו את זה. אז כבר גרנו בתל אביב, והיינו מגיעים לפה להופעות. ממש בכיף".

תראו את ג'ורדי מקרית אתא
אבל בלי מעבר לתל אביב, לא היתה אז קריירה.

"ברור. הכל היה שם: חברות תקליטים והפקה ואמרגנים ואולפני הטלוויזיה וכל מה שקשור למוזיקה. ואז גם לא היו אמצעים מינימליים, כמו אינטרנט. אם לא היית שם, לא יכולת לעשות כלום. אנחנו עברנו מיד לאחר הצבא, קצת מוקדם מדי, ואז חזרנו לשנה לקריות. התחלתי לעבוד כעיתונאי והבנתי שתמיד אוכל להתפרנס מזה.

בעצם, עד היום אני עוסק בזה, וזה חשוב לי. היום הכל שונה: תראה את ג'ורדי, בלי ספק המפיק הכי משפיע במוזיקה הישראלית, עובד מהבית בקריות. היום הטכנולוגיה נגישה, ואתה לא צריך להיות בתל אביב כדי ליצור. היום לא צריך לעבור. אתה יכול להיות בקריות ולעשות מוזיקה בלוס אנג'לס. הרשת שינתה הכל".

מאז לא היו הצלחות כאלה של אמנים מהקריות.
"ג'ורדי הוא אחד הכוחות הכי משפיעים ומשמעותיים במוזיקה הישראלית, אבל זה שונה. הוא סוליסט, מוקף בציוד. אנחנו חיפשנו חברה, להקה, להיות ביחד. הסצנה השתנתה. היום היא לגמרי אחרת. מי שנכנס לתחום רוצה להיות דומה לעומר אדם או לסטטיק ובן אל. עומר אדם ממלא את סמי עופר, לא להקות רוק.

הרשת שינתה הכל. ג'ורדי פלג. צילום: מיכה לובטון

אבל כשמדברים על הצלחה של הרכבים מהקריות, אל תשכח את Infected Mushroom. הם הצלחה עולמית. יש להם קריירה בינלאומית מטורפת עד היום. הם עלו כמה שנים אחרינו, אבל הטכנולוגיה שינתה לגמרי את המוזיקה, והם עושים משהו שונה לגמרי".

ד"ר אבי קטורזה, חוקר מוזיקה מבית הספר למוזיקה רימון, לא יודע להסביר מה גרם לכל כך הרבה להקות מהקריות לפרוץ ולהצליח, אבל הוא בהחלט יודע להסביר מה תרמו הלהקות האלה לרוק הישראלי - ז'אנר שהוא מכנה "רוק פועלים".

לדבריו, עד להופעתה של להקת בנזין, הרוק הישראלי נסמך על יוצאי הלהקות הצבאיות ולהקות קצב כמו הצ'רצ'ילים ועוזי והסגנונות - אמנים ולהקות שצמחו מהשילוב בין ארץ ישראל הישנה לזאת החדשה, התל אביבית המבוססת בעיקר. התמלילים היו שירי משוררים או טקסטים בהשראת עולם ההיפים של אז, טקסטים מהקיבוץ של מאיר אריאל, שלום חנוך ואריק איינשטיין. ואז הגיעו חברי להקת בנזין.

ד"ר קטורזה: "הם באו מהפרובינציה, מהפן הכי חיובי של המלה, וכתבו על ההגעה לעיר הגדולה, על הקשיים, על הניכור, על איך הלכו לאיבוד שם. יעקב גלעד גיבש להם את המסר הזה, וזה היה משהו חדש לגמרי בנוף המוזיקה הישראלית. אף אחד לא כתב לפני כן על התופעה הזאת. זו היתה זווית לגמרי חדשה, ואני קורא לזרם הזה ברוק הישראלי 'רוק הפועלים'. חבר'ה שבאו מסביבה של פועלים והביאו מסר אחר. אחר כך באו באותה דרך החברים של נטאשה ויתר הלהקות מהאזור עם מסר דומה. הם ביטאו משהו שעד אז לא בא לידי ביטוי במוזיקה הישראלית, וזו תרומתם העיקרית".

בנזין: פוליקר, קאברים, חתונות
חברי בנזין - יהודה פוליקר (שירה וגיטרה), בנג'ו קמחי (בס), יחיאל "קיטש" אמסלם (גיטרה) ואלי חדד (תופים) - ניגנו במסגרות שונות מאז סוף שנות ה-60, בעיקר באזור חיפה והקריות. ב-1975 הקים פוליקר את להקת "ברקת", תחילה כצמד עם מיכה שובל ואחר כך כשלישייה, עם הצטרפותו של קמחי.

הלהקה ניגנה בעיקר גרסאות כיסוי ללהיטים מהתקופה והרבתה להופיע בחתונות, אבל הקליטה גם שני תקליטונים מקוריים, שבראשית שנות ה-80 הגיעו לידיו של הכותב והמפיק יעקב גלעד, אשר התרשם מהם, הפך למלווה האמנותי של הלהקה וכתב עבורה שירים. פוליקר, קמחי, אמסלם וחדד עברו לתל אביב ושינו את שם הלהקה לבנזין.

ב-1982 הגיע לתחנות הרדיו תקליט השדרים הראשון שהקליטה בגלגולה החדש, "חופשי זה לגמרי לבד", ומכר יותר מ-50 אלף עותקים. בשנת 1985 יצא התקליטון האחרון של הלהקה, "התחלה חדשה/סרט במקום", שהיה לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר. התקליטון סימן את סוף דרכה של בנזין, אף על פי שבאופן רשמי הם לא הכריזו על פירוק. עבור פוליקר סימן פירוק הלהקה את ראשיתה של קריירת סולו פורייה ומוצלחת מאוד.

החברים של נטאשה: דוכין ושטרית
בשנת 1987 ייסדו מיכה שטרית וארקדי דוכין, שכבר פעלו מספר שנים ביחד במספר פרויקטים מוזיקליים, בשיתוף מיקי הררי ושלמה (קוזו) אלמקייס, את להקת החברים של נטאשה. שם הלהקה הוצע על ידי מיכה שטרית, על פי צילום ישן שראה אצל דוכין. ארבעת חברי הלהקה גרו ביחד במלון דירות זול, ובשנת 1989 הוציאו את האלבום הראשון, "החברים של נטאשה".

ארקדי דוכין ומיכה שטרית, החברים של נטאשה. צילום: חיים הורנשטיין

אלבום זה הצליח מאוד, ובסופו של דבר מכר 40 אלף עותקים וזכה למעמד של אלבום פלטינה. בשנת 1991 החלו העבודות על האלבום השני של הלהקה, "שינויים בהרגלי הצריחה", שיצא שנה מאוחר יותר. ב-1994 יצא אלבום האולפן האחרון של הלהקה, שהוא גם האלבום הנמכר ביותר שלה, "רדיו בלה בלה", עליו עבדו חבריה כשנתיים. ההופעה האחרונה של החברים של נטאשה התקיימה בקרית אתא, ובשנת 1996 היא התפרקה בשל נתק בין חבריה. מאז הם התאחדו כמה פעמים לסיבובי הופעות.

אבטיפוס: להקת השנה ב-1997
הלהקה הוקמה בקריות באמצע שנות ה-80 ועברה גלגולי הרכב שונים. בגלגולה הראשון, בשנת 1985, היה שם הלהקה אב-טיפוס, בשתי מלים, וחבריה היו אריק שחר, אייל שכטר, אסף מרוז, אמיר בן דוד, טל יניב וגיא דובדבני. הלהקה הוציאה בשנת 1986 שיר לרדיו בשם "אין לאן לברוח", אשר לא זכה להצלחה. בשנת 1990 הלהקה התגבשה מחדש בשם אבטיפוס, במלה אחת.

התפרקו והתאחדו. אבטיפוס. צילום: תומי הרפז

חבריה היו אייל שכטר, אמיר בן דוד, שרון הולצמן, טל יניב ואיציק הלל. אלבומה הראשון, "מה החזאי מבין", שיצא ב-1995, הצליח מאוד. ב-1995 נבחרה אבטיפוס ללהקת השנה של גלי צה"ל ושל קול ישראל. ב-1997 יצא האלבום השני, שאף שכלל הרבה להיטים, לא הצליח כמו קודמו ולא עמד בציפיות של חברי הלהקה. בעקבות מה שנתפש בעיניהם ככישלון האלבום, התפרקה הלהקה והתאחדה לרגל אירועים שונים.

ב-2011 הקליטה הלהקה את השיר "פלאפל אוסלו" כשיר הנושא של הספר "פלאפל אוסלו", שכתב אמיר בן דוד. בעקבות הקלטת השיר החליטו חברי הלהקה להתאחד ולצאת לסיבוב הופעות. אל שכטר, בן דוד ויניב מההרכב המקורי הצטרפו המתופף בועז וולף והבסיסט טל לוי. החמישייה השלימה אלבום חדש ויצאה לסיבוב הופעות ארצי. האלבום השלישי של אבטיפוס, "הודעה לנוסעים מחוץ לזמן", יצא בנובמבר 2015.

סטלה מאריס: מחווה ללד זפלין
להקת סטלה מאריס הוקמה בשנת 1990 על ידי ניק מילר, דובי סוני ופימה שוסטר. ללהקה הצטרפו פבלו רוזנברג והמתופף איתן כודרג'י. הלהקה הוחתמה בחברת "הליקון", אך התנהלה ללא שם. בחברת ההקלטות הלהקה כונתה "להקת חיפה". לקראת צאת אלבום הבכורה עלה הצורך במתן שם ללהקה, ודורי בן זאב הציע את השם סטלה מאריס.

באופן מקרי זה שם אמו של פבלו רוזנברג. בשנת 1992 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה, "סטלה מאריס". בשנת 1994 יצא אלבומה השני, "השער נפתח". הלהקה עברה כמה שינויי הרכב, וכעבור מספר שנים הוציאה שני אלבומים נוספים עם זמרים אחרים: דודו אסרף ומני בגר, שניהם ללא הצלחה רבה.

בשנת 2012 התאחד ההרכב הראשון של סטלה מאריס (עם רוזנברג בשירה ואיתן כודרג'י בתופים) למופע לציון 20 שנה להקמתה. האיחוד זכה להצלחה ולחשיפה רבה בתקשורת, והלהקה הקליטה שיר חדש בשם "זיכרונות". בשנת 2014 חזרה סטלה מאריס לפעילות עם הסולן רמי שלמון במופעי מחווה ללד זפלין.

Infected Mushroom: הצלחה עולמית
אינפקטד מאשרום הוא הרכב טראנס פסיכדלי ומוזיקה אלקטרונית ישראלי. חברי ההרכב הם עמית דובדבני מקרית מוצקין, אחיו של גיא דובדבני מאבטיפוס, וארז אייזן מקרית ים. ההרכב החל את דרכו בשנת 1996, ומאז מופיע ברחבי העולם. ההרכב הוציא עשרה אלבומים באורך מלא (האחרון ב-2017) ועוד סינגלים ומיני אלבומים (EP) רבים.

הצלחה עולמית לאורך זמן. Infected Mushroom. צילום: טל שחר

אף שבארץ הלהקה פחות מוכרת משאר הלהקות שיצאו מהקריות, הרי שלדעת רבים בענף המוזיקה, זו הלהקה הכי מצליחה שיצאה מכאן מבחינת החשיפה העולמית בה זכתה ואורך הזמן שהיא פועלת. הם אף שיתפו פעולה עם אמנים מהשורה הראשונה בארץ ובעולם, כולל ליידי גאגא.