עכו / בגרות בקפיצה
תושבי עכו מציגים אותו כאחד מסמלי העיר, אתר אטרקטיבי מקומי, המשמש זה עשרות שנים לפולחן עבור המקומיים. קפיצה מעל החומות הצלבניות למצולות הים, או כפי שהן נקראות בפי המקומיים "אל פיזאני" על שם הנמל הפיזאני, שריד צלבני ששימש נמל לפני 800 שנים לסירות קטנות שהובילו סחורות לעיר.

חומת הקפיצה בעכו. צילום: גיל נחושתן
עבור הילדים והנערים המקומיים הקפיצה מהחומה אל מצולות הים מהווה מבחן לבגרות ולגבריות. קפיצה מעל החומה למפרצון המסולע של הנמל הפיזאני. "מי שלא קפץ מחומות הפיזאני לא נחשב לעכואי", מספר חסן חליפה, תושב העיר שציין כי גם הוא כילד התנסה בקפיצה כמו כל נער מהעיר העתיקה. מדובר במנהג ותחביב מקומי ידוע שמהווה מבחן באומץ לב. "בקיץ מתכנסים במקום ילדים שקופצים מהחומה לים. אין כמעט ילד עכואי שלא יודע לשחות. המנוסים יותר מפגינים תרגילי אקרובטיקה מרהיבים שמרתקים לעתים צופים שמתקבצים פעורי פה מהמפגן. הבילוי הזה עובר מדור לדור עשרות שנים".

"מדובר בפולחן של ממש", מספר ח"כ זוהיר בהלול, תושב העיר שהעיד שגם הוא כילד עבר את מבחן הקפיצה. "עברנו לעכו מחיפה, הייתי בן שמונה, השתלבתי בבית ספר מקומי, באחד מימי הקיץ בתום יום לימודים החליטו בני כיתתי שהולכים לקפוץ לים. לא ממש הבנתי במה מדובר. החשש בליבי הלך וגבר כשבני כיתתי קפצו זה אחר זה, הבנתי שאני עומד למבחן. נשארתי האחרון, הבנתי שאין מנוס והברירה היחידה שנותרה בידי כדי להתקבל לחבר'ה זה לקפוץ. שמתי את חיי בכפי, עצמתי עיניים וקפצתי".

יחד עם זאת מדובר באטרקציה די מסוכנת. מלבד המקומיים היו גם מספר תיירים ומבקרים אמיצים שניסו לקפוץ מהחומה, רובם יצאו עם פציעות בדרגות שונות. תושב העתיקה, שציין כי מלבד מקרה מוות אחד שהתרחש בשנות ה־60 שבו מצא את מותו קטין מקומי שהתרסק על הסלעים, בשנת 2013 נפצעו שלושה נערים באורח קשה כתוצאה מהקפיצה ופנו לבית החולים כשהם סובלים משברים מכל הגוף.
אז איך מגיעים? יש להגיע לאזור המגדלור העתיק לטפס על החומה הדרומית בשביל המיועד למטיילים - ומשם אפשר לצפות בקופצים.
(יפה ברנס)

הר אגר. צילום: עדי אדר

הר אגר / מפעל המים
מפעל המים בהר אגר הוא עדות לתקופת המרד הערבי, כשהבריטים חיפשו פתרון לבעיית אספקת המים לאחד המבצרים שהקימו בכפר תרשיחא. המפעל הוא משטח בטון מעוין ומדורג, ששטחו 5,000 מ"ר ובתחתיתו בנויה בריכת אגירה גדולה. צינור המוטמן באדמה הוביל את המים אל תחנת המשטרה.

בין השנים 1939-1936 התחולל בארץ המרד הערבי הגדול, ובמהלכו בוצעו פעולות איבה נגד יהודים ביישובים ובדרכים, פגיעה בנפש, ברכוש, שריפת גידולים חקלאיים ותקיפות של חיילים ומוסדות שלטון בריטיים. המרד איים לערער את השליטה הבריטית בארץ ובשל כך הוזעק לכאן בבהילות צ'ארלס טגארט, מהנדס שהתמחה בדיכוי מהומות וטרור בעת ששירת במשטרה הבריטית בהודו. טגארט יזם כמה פעולות להגנת הארץ ובין היתר הקים מבצרים שקיבלו את שמו - "מצודות טגארט", שאחד מהם נמצא בתרשיחא ומשמש עד היום כתחנת משטרה. אגב, כבר בחורף 1941 המים כבר זרמו מהמאגר בהר אגר אל תחנת המשטרה הסמוכה.

שימו לב לאזהרה - אין לשחות במאגר, סכנת טביעה. הנוף במקום מרהיב: כל רכסי הגליל העליון נפרשים מול העיניים כמניפה נאה, והמקום יפה בכל עונות השנה.
מי שמגיע למקום שלא יפספס את שוק תרשיחא שפתוח בכל שבת.

אז איך מגיעים? בתוך מושב מעונה, על כביש 89, עולים לשכונה החדשה. לפני הבית הראשון מימין, יש שביל להולכי רגל המוביל אל המאגר. הולכים ברגל כ־300 מטרים, מטפסים אל חלקו העליון של המאגר ויושבים עם הפנים מזרחה.
(מירית קושניר־סטרומצה)

כיסרא מערכת הנטיפים. צילום: אמנון גופן

כיסרא / מערת הנטיפים
מערת נטיפים שתקרתה התמוטטה ויצרה מכתש בעומק של עשרה מטרים, שימשה בעבר כמכלאת צאן והיום משמשת כתפאורה מושלמת לפיקניק משפחתי בגליל. שביל מטיילים צר מתפתל בין גושי הסלע הענקיים החובקים את בור כסרא, ויוצר תעתוע: רגע אתה נמצא בין נופי הגליל וכרמי הזיתים, וברגע הבא אתה מוצא עצמך בין קירות אבן זקופים מוקף עצי מיש גבוהי קומה, תאנה רחבת ענפים ועצי חורש ים תיכוני סבוך. בקצה הדרומי של המכתש רחב הידיים מתגלה פתח של מערה, שבמרכזה ניצב זקיף ענק שחובר אל התקרה ונטיף שמחפש את דרכו אל הקרקעית ואפשר להניח שיגיע לשם בעוד כמה מיליוני שנים. קול טפטוף המים מתקרת המערה מהדהד בחלל ומדי פעם נוחתת טיפה על ראשי המטיילים.

מורה הדרך אמנון גופר מציין כי הזמן המומלץ לטיול הוא חורף ואביב ומזכיר כי מדובר בשמורת טבע וכרמי הזיתים הם פרטיים, ויש לשמור על הניקיון. ממש על יד האתר ישנם שני יקבים מקסימים: יקב שטרן בקיבוץ תובל ומאחוריו ספסל ותצפית לגליל התחתון, ויקב כישור כישורית.

אז איך מגיעים? מחנים את רכב ליד השלט של הק"מ ה־11 בכביש תפן כרמיאל, בין הכפר כיסרא ליישוב לפידות (יש רחבה קטנה ומולה שדרת ברושים). חוצים את הכביש לצדו הצפוני, עוברים בין עצי הברוש, הולכים לקצה הצפון־מערבי של החלקה המוקפת בברושים ויוצאים לכרם. ממול רואים את תפן, ומשמאל המכתש. הכניסה למכתש בשביל מהצד הצפוני.
(מירית קושניר־סטרומצה)

החוף המבודד. צילום: סמדר פישלר

קריית חיים / החוף המבודד
חוף הים בקריות מאז ומתמיד היה סוג של בילוי, משפחתי, זוגי ואפילו סתם מקום להתבודד. בשנים האחרונות החוף בין קריית חיים לחוף שמן שבאזור ההום סנטר (אין שלטים ואין שם למקום) הפך להיות מוקד של מסיבות פרטיות, מסיבות ימי הולדת, ובאחרונה הפך החוף הנטוש גם אתר מועדף למסיבות רווקות. "בקיץ האחרון לפני שהתחתנתי, החברות תכננו לי מסיבה בצימר, אך העלויות היו יקרות ולכן החלטנו על חוף הים. הקמנו אוהל גדול, הבאנו מוזיקה, כיבוד ושתייה ועשינו שמח רק בנות כמובן. זה מקום מבודד ומרוחק אז גם אין מי שיפריע ויטריד, גם אין בעיה של רעש של המוזיקה ושכנים. נשארנו שם עד השעות הקטנות, וגם חסכנו בעלויות", מספרת תושבת קריית חיים.

המקום מיוחד גם בזכות הנוף המדהים. ממול נראית העיר חיפה על אורותיה לכל אורכה, מבת גלים דרך שכונת הדר, מגדל האוניברסיטה והשכונות על הכרמל. מצפון במרחק אפשר לראות את האורות של עכו, ובתווך מפרץ חיפה שהוא בדרך כלל רגוע ושקט ובתוכו משייטות אוניות.

אז איך מגיעים? דרך כביש הום סנטר ממתחם אדמירליטי המנדטורי מערבה לכיוון הים. נוסעים כמה מאות מטרים בין מוסכים ובתי חרושת ביום, ומועדוני בילוי בלילה. בשלב מסוים הכביש נגמר ומגיעים למסלעה מול הים. מימין החומות של מתחם אחסון מכולות השייך לנמל. אפשר להחנות ברחבה הקטנה ואפשר לנסוע שמאלה, למצוא מקום ליד המסלעות ולרדת ברגל. החוף צר יחסית בין הסלעים לקו המים, ומשתרע על פני כמה מאות מטרים מצפון לדרום.
(סמדר פישלר)

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו