שתי קבוצות חיפאיות שיחקו השבוע. הפועל נוצחה בליגה על ידי בית"ר ירושלים, ומהעבר השני מכבי, האימפריה לשעבר, ניצחה בפנדלים בגביע את הפועל תל אביב, ושחקניה כנראה חוגגים עד עכשיו את הביזיון. דונאלד טראמפ היה קורא לזה "פייק שמחה".

שכחו מה זה בושה. שחקני מכבי חוגגים. צילום: ראובן שוורץ
הפועל חיפה ירדה מהמגרש בראש מורם ובהרגשה שהכל בסדר. קרה פנצ'ר, אבל לא נורא. שיחקנו טוב כרגיל, הקהל נהנה מהקבוצה והיינו ראויים ליותר.

ואם מדברים על מכבי, אז מן הראוי שאוהדי הקבוצה יידעו כי בסוף השבוע ערכו אוהדי קבוצת הפוטבול קליבלנד בראונס סוג של מסע אשכבה לקבוצתם, שסיימה עונה שלמה ללא ניצחון. הם קיימו מצעד ענק מלווה בשלטים ברחבי העיר, שבו לקחו חלק כ-4,000 מאוהדי הקבוצה.

אוהד ותיק שנשאל לגבי האירוע הסביר זאת במלים פשוטות שמתחברות גם למצבה של מכבי חיפה: "אנחנו כבר לא מצפים שתהיו טובים, אנחנו רק רוצים שתהיו ניתנים לצפייה". משפט אחד שמסכם הכל.

נמוך מים המלח
אז ברחובות חיפה עדיין לא התקיים מצעד הלוזרים, אבל הוא כנראה יגיע בקרוב, לאור היכולת הבלתי ניתנת לצפייה ולעיכול של מכבי חיפה שביום ראשון האחרון רשמה שיא נוסף של פתטיות. כבר חשבנו העונה שאי אפשר להגיע נמוך יותר, אבל כנראה שבמקרה של מכבי השנה ניתן להגיע לגל הקור בחוף המזרחי של ארה"ב ול-60 מעלות מתחת לאפס.

אם לא הבנתם, אני מדבר על משחק הגביע מול הפועל תל אביב, שבסיומו העפילה הקבוצה לשמינית גמר הגביע. ובעיקר על החגיגות שאחרי הניצחון בפנדלים, שמחת בית השואבה לא היתה אלא בית אבלים אל מול צהלולי השמחה של שחקני מכבי, שבמשך 80 דקות התבזו מול קבוצה מהליגה השנייה ששחקניה בקושי עמדו על הרגליים, אך שלטו במגרש והיו ראויים לנצח את הסחבה הירוקה.

וגם הדובר המיומן ומערכת יחסי הציבור המשומנת לא יוכלו לקטלג אותי כאויב הציבור, בטח לא אחרי שראו הבעות פניו של בעל הבית יעקב שחר, שהיה ביציע הכבוד ונראה כמי ששוקל לרדת לכר הדשא ולהעיף את השחקנים הביתה.

נו טוב, אולי אפשר להבין את השמחה בכיבוש שער ראשון לאחר שלושה משחקים על האפס, אבל דחילק, על מי אתם עובדים עם החגיגה הזאת מול פני האוהדים? הפכתם ביחד עם הפועל עכו לקבוצה המשעממת והחלשה ביותר בליגה, ואתם חוגגים ניצחון בפנדלים על הפועל תל אביב כאילו זכיתם בליגת האלופות.

כמי שמלווה ומסקר את מכבי הרבה שנים, ראיתי בחיי גם הפסדים מפוארים של הקבוצה, אבל מעולם לא הייתי עד לפתטיות כמו זו שהפגינו השחקנים בסיום. במקום לרדת בראש מורכן למחוא כפיים לקהל, להתנצל על היכולת ולטוס לחדר ההלבשה, קיפצה לה שם החבורה חסרת הזהות וחגגה.

סביר להניח שהחגיגות הללו לא היו מתרחשות אם היו בקבוצה לפחות שחקן או שניים שמזוהים עם המועדון והישגיו. הללו לא היו נותנים לחבורת המנותקים הזו לחגוג. אבל על מה נלין אם אין לקבוצה מפוארת כמו מכבי חיפה שחקן שמזוהה עם הקבוצה או מנהיג שניתן להניח על זרועו את סרט הקפטן.

איפה מחלקת הנוער
כדי לסבר האוזן נעשה פאוזה לצורך סיפור קטן שלא סופר אף פעם. בזמנו החליט גיורא שפיגל להעניק את סרט הקפטן לרוני לוי. מי שהתמרמר על כך בחדרי חדרים היה אריק בנאדו. לוי היה שחקן שהגיע מבחוץ ולא גדל בחיפה, ובנאדו כשחקן בית חשב שהסרט מגיע לו.

בתגובה הוא קיבל הסבר משפיגל, לפיו קפטן לא חייב להיות שחקן בית או ותיק, אלא שחקן בעל אישיות.

מכבי, במדיניות הרכש שלה בשנים האחרונות, שכוללת הדרת שחקנים ממחלקת הנוער והפיכת כל שחקן טוב שמגיע לקבוצה לצל של עצמו, גרמה לכך שאין היום בקבוצה ולו שחקן אחד שמזוהה עם המועדון. שמים את מוחמד עווד כעלה תאנה ויאללה, בואו לשחק.
ואני תוהה, ביחד עם עוד עשרות אלפי אוהדים נוספים, איך יכול להיות שממחלקת הנוער המפוארת לא מעלים ולו שחקן אחד להרכב מדי שנה.

נכון שלא צריך לתת לשחקן לשחק רק בגלל שגדל במחלקת הנוער שלך, אבל מצד שני, עם תוצאות כמו שהקבוצה עושה העונה, אין לי ספק שקבוצת הנוער, מחוזקת בשלושה שחקנים בוגרים, היתה עושה תוצאות לא פחות טובות מאלו שעושה הקבוצה הנוכחית.

אתה מסתכל על מכבי חיפה של העונה ונדמה לך שאף שחקן שם לא מבין שהמטרה בכדורגל היא להכניס את הכדור לשער היריבה ולא לנסות למסור אותו אחורה לשוער. ואני לא אתפלא לשמוע שאחרי ההפסדים השבוע של עכו ואשדוד, יצאו שחקני מכבי לחגוג את האירוע באולמי בונבון.

הפועל בדרך לאירופה
מהעבר השני, אני מקנא השנה באוהדי הפועל. נכון שמדובר בעונה חריגה אחרי 14 שנה של כישלונות, אבל נחמד לעיתים שיש לאוהדים של קבוצות בינוניות וקטנות עונות של הנאה פה ושם. הקבוצה מרעננת, משחקת כדורגל חופשי, נראית טוב מבחינה טקטית ומתסכלת לכל הקבוצות בלבן של העיניים.

שווים צפייה. שחקני הפועל. צילום: עוז מועלם

הפועל כנראה לא תיקח אליפות, אבל היא בהחלט יכולה כבר עכשיו לתייג את העונה נוכחית כטובה ביותר בעידן יואב כץ, וסביר להניח שתסיים בין ארבע הראשונות עם סיכוי מצוין להשתלב בעונה הבאה במוקדמות הליגה האירופית.

ואי אפשר לסיים את הטור מבלי להזכיר את המחווה המרגשת של אוהדי הפועל, שבדקה 16 ציינו במחיאות כפיים ארוכות 16 שנים למותו של רובי שפירא ז"ל, שהרים את הקבוצה מאשפתות ושילם הרבה כסף ואולי גם בחייו בגלל הקבוצה. ועד כמה היה רובי אהוב, אפשר היה לראות כאשר גם אוהדי בית"ר, שאינם ידועים כחסידי אומות העולם, עמדו על הרגליים והצטרפו לאוהדי הפועל.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו