נא להכיר: אילן, איריס, ניב, לירן, ירין ושלו סרדל. משפחה אחת, ארבעה בנים, ארבעה כדורגלנים עם לב אדום טהור, שייך כולו להפועל חיפה, למרות שהבן הבכור, ניב, משחק היום מסיבות טקטיות בהפועל עפולה.

משפחת סרדל. מימין: לירן, ניב, איריס, אילן, שלו וירין. צילום: גיל נחושתן

משפחה שכל חייה מתרכזים סביב הכדורגל. לא קל היה לקבץ את הסרדלים בביתם, בנוה גנים בקרית מוצקין. לשעה קלה כולם עזבו את עיסוקיהם: האב, אילן סרדל, שביוזמתו החל פרויקט הכדורגל של המשפחה, פיקד בעבר על תחנת המשטרה זבולון ונחשב אחד המפקדים המצליחים במלחמתו בפשע.

כיום הוא בעלים של משרד "סרדל שטרית, מכון פוליגרף, חקירות פרטיות וביטחון". האם, איריס, מנהלת משרד בחברה שעוסקת בתשתיות ופיתוח.

ניב (24 וחצי) ולירן (23) הם כדורגלנים מקצוענים, שמתפרנסים מהמשחק, בעוד שהאחים הצעירים, ירין (16 וחצי) ושלו (11 וחצי) לומדים עדיין בבית הספר. עד כמה בלתי אפשרי לרכז את כולם ביחד, מבלי שזה יתנגש במשחק או אימון של אחד מהם, למדנו ביום הראיון: ניב זומן לאימון לא מתוכנן בקבוצתו, הפועל עפולה, ועימו שוחחנו בהמשך.

אילן סרדל נולד בצפת. בצעירותו שיחק כדורגל בהפועל צפת ובהפועל חדרה, אבל יותר כחובב. עם הגיוס לצנחנים הגיעה הקריירה הספורטיבית לסיומה, אבל הוא נשאר אוהד כדורגל, דווקא של היריבה העירונית, מכבי חיפה.

מאז 1984 המשפחה בקרית מוצקין. ב-1991 הוא השתחרר מהצבא בדרגת קצונה והתגייס למשטרה, עשה קורס קצינים ושובץ בתחנת זבולון כקצין סיור. ואז, בשנת 1998, הכל החל.

אילן: "נקראנו אז לאירוע בקרית חיים, ואיכשהו הגעתי לאצטדיון בקרית חיים. נכנסתי פנימה ופגשתי שם את מי שהיה אחראי אז על מחלקות הנוער, גליל גלסברג. דיברנו קצת על מה שקורה לנוער באותם ימים. שני הבנים הגדולים, ניב ולירן, היו בני ארבע-חמש.

ניב סרדל במדי הפועל עפולה. צילום: שרון צור

"הוא אמר 'תביא אותם. רק טוב יהיה להם פה', והסכמתי. ידעתי שמסגרת ספורטיבית עושה טוב לילדים. אז הבאתי אותם למועדון לא בגלל שהייתי אוהד של הפועל חיפה, הייתי דווקא אוהד של מכבי, אלא מכיוון שזה היה קרוב לבית".

"מחר יש משחק"
בדיעבד, מה המסגרת הספורטיבית נתנה ונותנת לבנים שלך ובכלל?
"זה הופך אותם ליותר ממושמעים, למסגרת, ללוחות זמנים. זה מפתח את התחרותיות שבהם, את הווינריות, זה מרחיק אותם מצרות.

"העניין הוא לקחת אותם בגיל צעיר כדי שיהיו שחקנים מקצוענים. אני ראיתי איך הנוער גדל, איך הוא מסתובב חסר מעש ולהיכן הוא מגיע. הבנים שלי לא עישנו ולא שתו ולא עשו שטויות, וזה היה יותר חשוב מכל דבר אחר".

איריס: "בימי שישי, כאשר בני גילם נמצאים במועדונים ולא יודעת מה עושים, הם מתכוננים למשחק של מחר והולכים לישון מוקדם. אני עוד זוכרת איך היינו אוכלים בלילות שבת אצל הורי, ובסביבות 21:00 הבנים היו אומרים לנו 'בואו, מחר יש משחק'".

לאחר ההצלחה עם שני הבנים הגדולים, גם הקטנים נכנסו לאותה מסגרת, בגיל צעיר, והם עדיין שם. כולם בהפועל חיפה. לפני שנתיים החליט אילן, שמנהל את הקריירות של בניו ואף רכש את כרטיסי השחקן שלהם מיואב כץ, הבעלים של הפועל חיפה, כי עדיף ששני הבנים הגדולים, שמשחקים באותו תפקיד במגרש, ישחקו בקבוצות שונות ולא יתחרו זה מול זה באותה קבוצה.

לירן סרדל במדי הפועל חיפה. צילום: ראובן כהן

מאז ניב עזב את הפועל חיפה. הוא שיחק בנצרת עילית ובעכו, והשנה - בהפועל עפולה.

איך בכלל מצליחים לארגן בית עם ארבעה כדורגלנים פעילים, להגיע למשחקים, הסעות? יש תורנות?
אילן: "אז זהו, שלא. אני הולך לכל המשחקים של כולם. בשבוע שעבר ניב שיחק בשישי, בעפולה. בשבת, ב-10:00, הייתי במשחק שלו, ב-15:00 במשחק של ירין, וללירן היה דרבי למחרת. לפעמים כל אחד משחק ביום אחר, במקום אחר.

לפעמים אני נוסע שעות, ממגרש למגרש, מבאר שבע ועד לטוברוק בנתניה, אבל לא מפספס משחק שלהם. אני הולך לכולם. אני חושב שבמהלך השנים הייתי ב-98 אחוז מהמשחקים שהבנים שיחקו".

איריס: "כשהם היו קטנים, היו צריכים רק לשים לי מספר של מונית על הרכב וזהו. כל היום עסקתי בהסעות, בין אימון לאימון.

"הלוגיסטיקה עם ארבעה כדורגלנים פעילים עצומה, וכל אחד תרם את חלקו. כשהגדולים הוציאו רשיונות נהיגה, הם עזרו לי בנושא. בשנים האחרונות הפסקתי ללכת למשחקים, כי קשה לי לראות. לפעמים מישהו נפגע ושוכב על הדשא, וישר אני חושבת, זה לירן, ועד שלא רואה שזה לא הוא, הלב שלי מפסיק לפעום. מאוד קשה לראות את זה".

"חינוך לערכים"
אחת התופעות המעצבנות בקבוצות הנוער, ולא רק שם, היא התערבות ההורים בקריירות של בניהם. יעקב בוזגלו, שגם לו ארבעה בנים שכולם בתחום, הוא הדוגמה הבולטת לתופעה, אבל הוא לא לבד.

אילן סרדל טוען שהוא בכלל לא במקום הזה, מעולם לא היה ולעולם לא יהיה בו: "אני מכיר את התופעה. רואה הורים מקללים וצועקים, וראיתי גם מכות - למה הילד לא משחק? איפה הוא משחק? ברור שכל אבא רוצה את הטוב ביותר עבור בנו, וכדורגל, מה לעשות, הוא משחק אמוציונלי.

"קשה לראות את הילד מאוכזב כשהוא לא משחק, או לא מספיק משחק, או משחק בתפקיד לא שלו, אבל בסופו של דבר, הילדים לומדים מההורים, ואם ההורים מקללים, זה חינוך לא ממש טוב לילדים. הילדים שלי בכדורגל קודם כל בגלל החינוך לערכים והרצון למצוינות והישגיות".

יעקב בוזגלו מספר בתוכנית הריאליטי שמלווה את משפחתו, שהוא אוהב את הבן מאור יותר מאשר את היתר, שהוא נותן לו יותר תשומת לב, שישנו מאור וישנם היתר.
"אצלי אין דבר כזה. מבחינתי, כולם שווים. גם אין אצלנו אחד שהוא הרבה מעבר לאחרים ברמתו. כולם טובים, כולם שווים בעיני".

לירן: "אף פעם לא הרגשנו שיש העדפה למישהו. אם יש משחק באותה שעה לשניים מאיתנו, הוא יילך למחצית של כל משחק, וזה כך מאז שהיינו קטנים".

לבנים היתה באמת בחירה, או שהקריירה שלהם היא תוצאה של החלטת ההורים?
אילן: "אין ספק שבאיזשהו מקום הם מגשימים גם את חלום הילדות שלי. זה קיים. אבל גם אם הייתי עושה שימוש בפטיש חמישה טון, מי שלא רוצה לשחק, לא ישחק.

"נכון, היתה דחיפה ראשונית, אבל אחר כך זה הם נטו. 20 שנה אף לא אחד מהם פנה אלי שהוא לא רוצה להמשיך. כדי להתמיד בקריירה, חייבים רצון, תשוקה וכוח פיזי ומנטלי. זה הם נטו. אני רק נתתי להם את הדחיפה הראשונית ואת הלוגיסטיקה. אם מישהו היה בא ואומר לי שלא רוצה, בפירוש הייתי זורם איתו".

ניב: "כדורגל זה כיף בשבילי. כיף לקום בכל בוקר ולהתאמן. זו הנאה לרוץ ולהוציא אנרגיות. הכדורגל משמח אותי. זה ריגוש, וזה הכל. אני אוהב את הלחץ לפני המשחקים, אוהב להרגיש את הפרפרים בבטן. החברים שלי הם מתחום הכדורגל, אני זוכה לחשיפה הודות לכדורגל, ואני חושב שזה עשה לי רק טוב בחיים".

"להגשים חלום"
חשבת אי פעם שזה לא בשבילך?
"כל בנאדם מגיע למצבים שהוא מתאכזב מהכדורגל - למשל, אם לפעמים הוא לא משחק בהרכב - וזה מגיע לראש וזה מעלה שאלות כאלה ואחרות. כילד זה קרה, אבל כבוגר זה כבר לא שם. בשנים האחרונות זה לא עבר בכלל בראש, כי יש לי חלום ואני רוצה להגשים אותו".

עד כמה אבא דומיננטי בקריירה שלך?
"אבא כל הזמן מאוד מעורב בקריירה שלנו - כשהייתי ילד לקח לאימונים במהלך השבוע, אחר כך ישב איתנו, ניתח משחקים, הגיע לכל משחק בשישי-שבת, קובע אימונים אישיים, שואל מה היה. מעורב בכל מה שקורה".

לירן: "אבא דחף בהתחלה, אבל החלום הוא שלי. כל החיים שלי הם סביב הכדורגל. ברוב הקבוצות שבהן שיחקתי הייתי הקפטן, והנה, היום אני מתפרנס מכדורגל".

ירין: "מגיל צעיר חונכתי לזה. זה כבר חלק מהחיים שלי - האימונים, המשחקים בשבתות. זו הנאה, ואני רוצה להגיע רחוק".

שלו: "ראיתי את האחים שלי מתאמנים וכמה כיף להם, וגם רציתי. אני הולך לאימונים, והם גם מאמנים אותי פה, בחצר".

אילן סרדל ושותף נוסף, אוהד שמאי, הם בעלי כרטיסי השחקן של הבנים הגדולים, ניב ולירן. נכון להיום, לירן הוא שחקן סגל בהפועל חיפה, אבל לא שחקן קבוע בהרכב, וניב משחק בהפועל עפולה מהליגה הארצית. לשניים יש סוכן, גלעד קצב, שבעזרתו הם מתכננים את המשך הקריירה שלהם.

עד כמה אתה מרוצה מהקריירות של הבנים?
"מאוד מרוצה. אחוז קטן מאוד מבין כל אלה שמתחילים לשחק כדורגל בקבוצות הילדים, מגיע להיכן שבניי הגיעו. בודדים. הבנים עשו פריצת דרך, אבל אין לי ספק שיש לפניהם עוד פריצת דרך משמעותית, שתביא אותם למקום אחר.

"אני רואה את גרף ההתקדמות ויודע אילו שלבים הם עברו עד כה. היעד הראשון הוא שיגיעו לנבחרת הבוגרת, ואחר כך - חו"ל. מבחינתי, אין קבוצה אחרת בארץ שהייתי רוצה לראות אותם משחקים בה.

"20 שנה אנחנו בהפועל חיפה, ואנחנו אוהבים ואוהדים את הקבוצה, אבל חו"ל זו בהחלט אופציה. יש להם כל הכלים הפיזיים, המנטליים והמקצועיים כדי להמשיך ולהצליח".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו