ד"ר אריה יגודה (67), מומחה ברפואת נשים, מיילדות ופריון, מטפל במרפאה בקרית מוצקין ובבית החולים אלישע, נשוי לשפרה, אבא לרוני, טלי ומאי, סב לארבעה, גר בקרית מוצקין.

שני ספרי שירה ומחזה. ד"ר אריה יגודה. צילום: פרטי

מתי מתחילה השבת שלך?
"בשישי בצהריים, כשאני מבשל את ארוחת ערב שבת".

ובשישי בבוקר?
"בימי שישי אני במרפאה או בבית החולים אלישע, שם עושים שאיבת ביציות והחזרת עוברים. אחת לכמה חודשים אני נוסע למדינות מתפתחות ברחבי העולם, לבצע טיפולי IVF. אני עושה זאת כבר חמש שנים, מטעם קרנות סיוע למדינות עולם שלישי. כשאני טס, אני נוחת הישר לתוך העבודה כאן בקליניקה, גם בשישי ושבת".

אז אין לך בעיה עם עבודה בשבת?
"בעבודה שלי זה לא עניין של פרנסה. פריון זה מקצוע מאוד לוגי, שבסופו של התהליך נוצרים חיים. העיתוי כאן הוא קריטי, וכמובן לא תלוי בי. קורה לא מעט פעמים שאני מגיע בשבת למרפאה לתת מענה לאחת המטופלות - אם זה המשך טיפול פוריות, שאיבת ביציות או החזרת עוברים.

"עבורי, להביא חיים לעולם זו שליחות - רוב המשפחה נספתה בשואה, ומגיל 18 אני יתום מאב. קדושת החיים זה מה שחשוב בעיני".

ואם אין טיפול, אז ארוחה משפחתית?
"בשישי בצהריים אני מבשל לארוחת שבת. אני אוהב לבשל. אם הבנות באות עם הנכדים, זה זמן איכות עם המשפחה. אם לא - זמן נטו שלי ושל אשתי. לפעמים בשבת בבוקר אני משלים בישולים, שיהיה לבנות לקחת הביתה להמשך השבוע".

אחרי הארוחה הולכים לישון?
"אני זקוק למעט שעות שינה. בשבת לפנות בוקר אני מתפנה לאהבה הגדולה שלי - כתיבה. אני עוסק בכך הרבה שנים. כתבתי שני ספרי שירה ומחזה, ובימים אלה אני עובד על מחזה נוסף. לכתוב בשעות הקטנות של הלילה, בין שישי לשבת, זה זמן קדושה עבורי, יש בו שקט מיוחד שפותח את מחסני הזיכרונות, ובו עולים כל הגעגועים".

ובשבת בבוקר?
"בישולים, הבנות מגיעות, ואם לא, זה שוב זמן איכות שלי ושל אשתי".

זיכרון ילדות מהשבת?
"כשהייתי ילד בבית הוריי בתל אביב, היינו הולכים לים. הוריי היו אנשי ים - מטקות, מים וחסקה. כל מפגש כזה בים היה סוג של גאווה עבורי, כי כולם הכירו את ההורים שלי. "כשהיינו חוזרים הביתה לארוחת שבת, אבי ז"ל היה שר זמירות של חסידי גור, הוא נצר למשפחה חסידית.

"אמי, שתחיה, חגגה לפני מספר חודשים 100 עגול, ותמיד הזיכרון הזה צף בשיחות משפחתיות".