הסיבוב הראשון של קבוצת הנוער (לאומית) של מכבי צור שלום הסתיים במקום האחרון בטבלה, שממנו בסיום העונה יורדים לליגה הארצית. בצור שלום הגיבו במהירות למצב המצוקה אליו נקלעה הקבוצה, והחליפו את המאמן עידן בראון (שעבר לנערים א' ארצית) באביב קנפו.

"אביב הוא המאמן הראשי, ואני לצידו, עוזרת מאמן". קרן ואביב קנפו | צילום: נחום סגל
קנפו הגיע לצור שלום אחרי 11 שנה ברציפות כמאמן במחלקת הנוער של מכבי חיפה-נהלל, וביקש לצרף אליו לצוות האימון את אחותו הגדולה, קרן קנפו-בכר, מאמנת קבוצת נערים ב' ארצית בצור שלום, שזוכה להערכה על עבודתה המקצועית במועדון.

הבקשה נענתה בחיוב, והשניים לקחו על עצמם את אימון הקבוצה במטרה להשאיר את הקבוצה בליגה. המשימה הוכתרה בהצלחה והקבוצה נשארה בליגה בצורה מעוררת כבוד, עם הנתונים הסטטיסטיים הללו בסיבוב השני:  
הקבוצה בהדרכתם של אביב וקרן סיימה במקום ה-11 בטבלה עם 27 נקודות, ובפער של 10 נקודות מצעירי טייבה שמתחת לקו האדום. נזכיר כי בסיבוב הראשון דורגה הקבוצה במקום האחרון בטבלה עם 9 נקודות, הפרש שערים שלילי, 30:16, ומאזן של 3 ניצחונות ו-10 הפסדים.
בסיבוב השני הקבוצה צברה 18 נקודות, הפרש שערים חיובי, 14:15, ומאזן של 4 ניצחונות, 6 תוצאות תיקו ו-3 הפסדים.  

התופעה של שיתוף פעולה על באימון של קבוצה בין אח לאחות אינה תופעה שכיחה בנוף הכדורגל בארץ. במקרה הזה, הניתוח הצליח והחולה נשאר בחיים.

היררכיה ברורה
מגיל צעיר עוסקים כל בני המשפחה בספורט. קרן החלה את הקריירה דווקא בהפועל חיפה כדורסל יחד עם אחותה התאומה, ענבל. בגיל 15 כבר הציעו לה חוזה בקבוצה הבוגרת של המועדון, אבל אז היא החליטה לוותר וללכת לכדורגל במסגרת האליפות הבית ספרית שנפתחה אז לראשונה.

מכאן החלה הקריירה הספורטיבית שלהן לנסוק. היא זכתה יחד עם ענבל בשתי אליפויות ארציות עם נבחרת רודמן קרית ים, ובשנה האחרונה ללימודים הן העפילו עם הנבחרת לאליפות העולם לבתי ספר, שנערכה בגרמניה.

בהמשך הן עברו לשחק במכבי חיפה, שרק הוקמה אז, והוזמנו לנבחרת ישראל. עם חיפה הן זכו בשלוש אליפויות ובשני דאבלים. בעקבות ההחלטה של יעקב שחר לסגור את קבוצת הנשים של המועדון, עברו שתיהן למכבי חדרה-בנימינה וסיימו את הקריירה במכבי צור שלום.

מאז ההחלטה לפרוש ממשחק, לפני כתשע שנים, קרן מתמקדת באימון. היא החלה לאמן בבתי ספר לכדורגל, ולאחר מכן עברה לאמן בקבוצות ליגה של ההתאחדות לכדורגל.

היא בת 42, נשואה לדרור פלוס ואם לשתי בנות, ליאל ואליה. מלבד תעודות האימון היא גם בוגרת מכללת אוהלו בקצרין ובעלת תעודת הוראה לחינוך גופני, ומלבד עיסוקה באימון כדורגל, היא מנהלת צהרון פרטי בקרית מוצקין.

אביב, האח הצעיר, בן 35, גדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה, בגיל נוער עבר לשחק בטוברוק, ולאחר מכן בהפועל חיפה.  

אביב מתגורר עם רעייתו סימה ושלושה ילדים (סתיו, יהלי ובראל), עובד בעיריית קרית ביאליק. כאמור, אימן 11 שנה במכבי חיפה נהלל, שם זכה במהלך התקופה בארבע אליפויות ובגביע מדינה, היחיד שיש לנהלל מאז ועד היום, עם קבוצת ילדים א'.

על העבודה המשותפת עם אחותו קרן בקבוצת הנוער של צור שלום אמר: "קרן משלימה אותי בכל המובנים, מקצועית ורגשית. היא מכילה, מגוננת, ורואה את הצלחתי לפני הצלחתה שלה לפעמים. החיבור הוא מצוין ושלם".
קרן: "העבודה עם אחי היא עבודה מאתגרת, מהנה ומקצועית מאוד. אנחנו לומדים אחד מהשני, מעבירים המון ידע וניסיון ובעיקר נהנים לפרגן ולשתף".

מי הגה את הרעיון לעבוד יחד?
קרן: "הרעיון היה כולו שלו. אני הייתי זו שדחפה להביא אותו לאמן בצור שלום, וכשהצלחנו להביא אותו למועדון, הוא ביקש שאעבוד לצידו, והמועדון פירגן והסכים למהלך".

אביב: "בשיחה עם טום אזריאל, מנהל מחלקת הנוער של המועדון, ביקשתי שיהיה לנוער צוות מתוגבר, על מנת לתת לשחקנים פתרונות מגוונים בהיבט הפיזיולוגי, הטכני, והלוגיסטי, כדי לעטוף את השחקנים במקצועיות מגוונת. טום ראה את טובת הקבוצה לנגד עיניו, וכשהוא שאל אותי את מי אני רוצה לידי, לא היססתי והשבתי לו 'את אחותי קרן', והוא הסכים".

איך זה עובד מבחינת סמכויות? מי קובע מה?
קרן: "יש היררכיה ברורה. אביב הוא המאמן הראשי, ואני לצידו, עוזרת מאמן. השחקנים יודעים מתי אני נכנסת לאימון ומתי אני משתלבת בתדרוך, ומה המקום שלי בקבוצה".

בטח יש גם חסרונות לעבוד שני אחים בצוות.
קרן: "בעבודת הצוות שלנו יש רק יתרונות, והסיבה ברורה וידועה - בגלל היותנו אחים, והרצון להצלחת השני גדול מאוד. קשר הדם בינינו הוא קשר מחייב, ואין סיכוי שלא אעשה הכל על מנת לראות את הצלחת אביב והצלחה של שנינו ביחד".

אביב: "אדם שקרוב אליך, ובעיקר קשר של אחים, ירצה בהצלחתך ללא סייגים. אז נכון, שאדם שקרוב אליך, ובטח עם קשר משפחתי של אחים, נפגע ממך יותר, ולכן לפעמים ההחלטות המקצועיות נתקלות ברגש".

זה קשור לכך שאת האחות הגדולה? קצת אימהית?
קרן: "מעצם היותי אחותו, לא משנה אם גדולה או צעירה, ארצה בהצלחתו יותר מכולם. אז נכון שאני וענבל היינו כמו אמהות שלו, הוא הרי צעיר מאיתנו בשמונה שנים, אבל אני יכולה לומר בגאווה שהוא גדל והתחנך לתוך עולם הספורט במשפחה, למעשה לא היתה לו אפשרות לברוח מזה".

אביב: "זו חוויה יוצאת דופן. החיבור המקצועי משליך על הפן האישי, והיום קרן, בשונה מהעבר, גם הרבה יותר קרובה אלי אישית".

אתם מכירים עוד שיתוף פעולה כזה בארץ?
קרן: "אני לא מכירה אח ואחות שמאמנים יחד כדורגל גברים. יכול להיות שיש שני אחים שיאמנו יחד כדורגל, אבל באופן כללי אין הרבה נשים בארץ שמאמנות נוער ונערים בנים. אז על אחת כמה וכמה אח ואחות.

"ברור לי, שעצם היותי אישה יכולה להוסיף לפן הרגשי של

עולם הכדורגל ולעניין המנטאלי מנקודת מבט שונה ממאמן שהוא גבר".
אביב: "לא נתקלתי בזה. בכדורגל יש לפעמים אבא ובן שמאמנים, כמו דרור ותומר קשטן, אלי ואורי גוטמן, אבל הם אינם מאמנים כצוות שעובד יחד".

יש כאלה שפחות מכבדים מאמנת אשה?
קרן: "השחקנים יודעים מה החלק שלי באימון ובמשחק. כמו בכל קבוצה, בהתחלה, מעצם היותי אשה, בוחנים אותי, רוצים כדי להבין עד כמה הידע שלי בכדורגל הוא מקצועי ולא חובבני, אבל לאחר שהם מבינים שיש לי מספיק ידע והבנה בכדורגל, הם מכבדים ומעריכים אותי מקצועית ומאפשרים לי להעביר אימון כמו שאני יודעת ואוהבת".

אביב: "קרן אמונה על הצד הטכני לפי תוכנית אימון מסודרת שנקבעת כל חודש. אף פעם לא שולפים מהמותן או לא מגיעים מוכנים. כך גם עם מאמן הכושר מוטי דיין. כולנו עובדים בסינכרון ובהרמוניה, ולא מתעסקים בחלוקת תפקידים. כל אחד מביא מהיצירתיות והידע שלו" .

מתווכחים הרבה?
קרן: "יצא לנו לנהל שיחות כשיש מדי פעם חילוקי דעות. אבל זה רק ממקום של לשלב את העולם שאני רואה לעולם שאביב רואה. אין מאמן שלא רוצה לשמוע או לקבל חוות דעת נוספת על קבוצתו, וכל שיחה מאפשרת לראות דברים נוספים, שמאמן אחד לא תמיד יכול לראות. השילוב של שתי דעות יכול לעזור, ושנינו פתוחים לשמוע, להקשיב וללמוד אחד מהשני".

אביב: "אם קורה שמתווכחים, אז קמים בבוקר, מסמסים, מדברים על הדברים ויוצאים לדרך. ללא אגו או מאבקים מיותרים. יש בקבוצת הנוער היררכיה ברורה והיא נשמרת בצורה מקצועית".

קרן: "אנחנו לומדים לכבד כל אחד את דעתו של האחר. אנחנו שני מאמנים שונים, והרצון הוא קודם כל להקשיב, לשמוע, וללמוד. בסופו של דבר אנחנו די דומים בדעות המקצועיות. השפה שלנו משותפת והמטרה היא משותפת לשנינו".

אביב: "אנחנו גם לא לבד בצוות. מדברים על הדברים, עושים ישיבת צוות אצל אחד מאנשי הצוות, כולל מנהל הקבוצה מרקו ליבוביץ', שתורם רבות מהניסיון שלו, ומדברים עד שיוצא עשן לבן".

הצלחתם להשאיר את הקבוצה בליגה. תמשיכו לעבוד יחד בעתיד?
קרן: "אם תשאל את אביב, הוא יגיד לך שזה לא הישג אלא כישלון, העובדה שאנחנו שמחים שנשארנו בליגה. אנחנו רוצים לכוון גבוה ולשמוח בסיטואציה אחרת, ולא ממאבקי הישרדות. אביב תמיד שואף לגבוה וכך גם אני, לכן זו שמחה שקרית וזמנית".

אביב: "בכל מקרה, שיתוף הפעולה המוצלח צפוי להימשך. אנחנו כבר אחרי שתי ישיבות צוות, ורוב הדברים לחודשים אוגוסט וספטמבר כבר מוכנים מבחינת תוכן מקצועי. ההצלחה של קבוצת הנוער אינה מספיקה, אנחנו לא שואפים רק להשאיר קבוצה בליגה, אלא גבוה יותר".

אז תאמנו יחד את אותה קבוצת נוער גם בעונה הקרובה?
קרן: "אנחנו סגורים ביחד כבר לעונה הבאה והלוואי ולעוד המון שנים ביחד. איתנו בצוות גם מוטי דיין, מאמן כושר, ומרקו ליבוביץ', מנהל הקבוצה".
אביב: "זה כבר נסגר מיד בתום המשחק האחרון, הצוות של הנוער ממשיך באותה מתכונת. הקשר בינינו הוא כבר מעבר למקצועי".

לאמן בוגרים
חלמתם לעבוד יחד?
קרן: "כל השנים חשבתי שיבוא יום ואעבוד עם אחותי התאומה, ענבל. לא חשבתי שאעבוד עם אביב, אבל כן הייתי נחושה שאביב יגיע לצור שלום וישדרג את המועדון, ומכאן זו כבר היתה העבודה שלו לשלב אותי איתו באימון הנוער".

אביב: "עבדתי בעבר עם ענבל במכבי חיפה, בשנה שהייתה בהריון. החיבור לצור שלום הגיע אחרי תקופה לא טובה של קבוצת הנוער. החלטתי שאני יוצא קצת מהחממה של מכבי ומאתגר את עצמי מקצועית".

יש שאיפות לאמן קבוצת בוגרים?
קרן: "החלום הגדול שלי הוא לאמן בוגרים ליגה לאומית ומעלה, ואם זה יהיה עם אביב או עם ענבל, אני אהיה האדם המאושר בעולם".
אביב: "החלום הוא לאמן בוגרים, אבל לכל דבר יש את הזמן שלו".