צילום: נחום סגל

בחודש שעבר נפתחה במבואה המזרחית בגן הלאומי מצדה תערוכת ציורים של שמואל מזרחי (15 וחצי) מקרית ים.

מזרחי, מהאמנים הצעירים בארץ, מציג במצדה לצד אמן נוסף, ויש לו ייצוג מרשים גם בעיר מגוריו: צילומים של שש מעבודותיו מוצגים ברחוב הפלמ"ח בקרית ים, בגודל ענק של שניים על שלושה מטרים. בגילו הצעיר, כבר הספיק להציג בתערוכות בהבימה בתל אביב ובמרכז מורשת מנחם בגין בירושלים, בתערוכת יחיד בהיכל התיאטרון בקרית מוצקין, בספרייה העירונית בקרית ים ובכל בתי הספר היסודיים בקריה. הוא תמיד האמן הצעיר ביותר המציג בתערוכות עם אמנים בוגרים ומנוסים. המנוע הפועל מאחורי הצעיר המוכשר הוא אביו, ששי (יששכר) מזרחי, שפועל לקידום בנו מתוך אמונה שהנער ישנה את פני עולם האמנות כהגדרתו.

"אני רוצה את הטוב ביותר בשבילו", מסביר האב בהתרגשות. "אני לא בטוח שאנשים מבינים את זה, ואולי גם שמואל עוד לא מבין את זה. אני רוצה שהוא יגיע הכי רחוק שאפשר, שהיצירות שלו ימחקו את הדור שהיה לפניו, והוא ייצור משהו חדש בעולם. אנשים קטנים מכדי להבין את מה שאני אומר, אבל שמוליק נמצא בכיוון הנכון. מה שאני אומר גדול גם עליו כרגע, אבל זה יקרה. הנחישות שלי בקטע הזה, היא הסיפור".

איך מגיע נער בן 15 להציג במצדה?
"נסענו לטיול משפחתי באזור, בפסח לפני שנתיים. טיילנו בנחל עין גדי ועלינו גם למצדה. נמלטנו מהחום הלוהט אל תוך המזגן בגן הלאומי, ופתאום ראיתי שתלויה שם תערוכת ציורים. ביררתי מי מטפל בנושא, יצרתי קשר ועברה יותר משנה עד שהעניין יצא אל הפועל. התערוכה תלויה שם מהחודש שעבר, ומקבלת חשיפה עולמית כשאלפי תיירים מבקרים שם בכל יום. פעם אמרתי לאחת האוצרות שאני רוצה בשבילו אוצרת שתאמין בו בכל נשמתה, כמו שאני מאמין בו, עד הנשימה האחרונה. את השכר נראה אחר כך. הקריירה שלו נוסקת ברמות, ואם בגיל 15 הוא מציג במצדה, אין גבולות".

כלומר?
"לאן שיובילו אותנו החיים, לשם נלך. מה שבטוח, זה יהיה הכי גבוה שאפשר. מעבר לדמיון. בתחילת הדרך של שמוליק שאלו באחד העיתונים אם קם יורש לקדישמן, והשאלה רלוונטית מאוד לדעתי. כבר שאלו אותי אם הוא ירצה ללמוד בבצלאל, ועניתי שקדישמן לא הלך לבצלאל. אני רוצה שהוא יהיה יותר גדול מקדישמן. הוא לא מאמין בזה, אבל אני כן, כי אני רואה שהילד עומד בגובה של אמנים מבוגרים רציניים מאוד. אני רואה אותו כאמן, ואף אחד לא יכול להתווכח. ואני מנסה לשדר לו את תפישת העולם שלי".

בשם הבן
שמואל לא מרבה לדבר בראיון הזה, ומשאיר את הבמה לאביו, שלא חוסך בשבחים ובהצהרות לגבי עתידו. שמואל עונה בקצרה ומשלים עם הדפוס הזה. האב לקח על עצמו את המשימה לקדם את בנו, והוא משקיע בכך זמן לא מבוטל ואנרגיות עצומות. הוא חש גאווה גדולה ומבחינתו, ההצלחה המטאורית היא רק עניין של זמן.

"לפי מדד הורים, כל הורה רואה את הילד שלו כהכי מוכשר", אומרת מרכזת מגמת האמנות הפלסטית בחטיבת הביניים של בית ספר רעות, אורית גלבנד, שמקררת בעדינות את הסופרלטיבים של ששי מזרחי. "אני רואה מדד של 160 תלמידים, ואני יכולה בהינף יד לשלוף עוד עשרות ילדים שתגידי עליהם 'וואו, אין דברים כאלה'. הילדים אצלנו נבחרים מאוד בקפידה, והם כולם מאוד מוכשרים. אין ספק שלשמואל יש כשרון ויש לו מה להגיד בתחום הזה, ויש לו אבא שעושה עבודה נהדרת ומאוד מקדם. אני לא אומרת שהוא לא נמצא בשום קטגוריה של כשרון. הוא נמצא אצלנו, ואנחנו מכבדים מאוד את העשייה, אבל הוא לא בן יחיד".

מזרחי עובד כמדריך מוגנות בבית הספר רבין, במסגרת פרויקט עיר ללא אלימות. גאולה, האם, עובדת בקונדיטוריה, ובבית יש שפע מטעמים שהיא מביאה משם. הם מתגוררים בדירה הצנועה שהיתה שייכת להוריו של ששי. בבית זוכרים את היום שבו התגלה כשרון הציור של שמואל, לגמרי במקרה.

"שמוליק היה ילד שובב", אומר אביו, "ובאחד הימים הוא ואחיו עידו, הצעיר ממנו בשנה וחצי, רבו ביניהם. כעסתי עליהם, וכעונש לקחתי לשמוליק את הטלפון הנייד שלו. לקחתי לילדים גם את מקלדת המחשב ואת העכבר. שמוליק התלונן שעכשיו ישעמם לו, ואני אמרתי לו, לך תקרא ספר, לך תצייר. בחדר שלהם נשאר רק מסך המחשב, סוני 17 אינץ', עם איזה משחק עליו, כשומר מסך. שמוליק התיישב מול המסך והעתיק את הציור בשלמותו.

"פתאום הילד עומד מולי ואומר: 'אבא, ציירתי'. הייתי בהלם כשראיתי את הציור הזה, תפסתי את הראש. חשבתי שהוא הניח נייר פרגמנט על המסך והעתיק, כמו שאני עשיתי כשהייתי ילד, ועכשיו המסך בטח שרוט. המסך הזה עלה 3,000 שקל. רצתי לחדר הילדים בכעס וראיתי שהמסך בסדר. מסתבר ששמוליק צייר את המסך אחד לאחד מראייה בלבד. אין לנו אמנים במשפחה. אבא של גאולה, אשתי, היה אמן שיפוצים באזרבייג'אן וצ