צילום: נחום סגל

תרגיל יח"צני, פרי דמיונו של דובר עיריית קרית ים, נתי זילברמן, הביא בשנים האחרונות לא מעט אנשים לחופה הצפוני של קרית ים, בואכה הגדר של רפאל, כדי לחפש אחר עקבותיה של בתולת הים המיתולוגית.

אותו ספין תקשורתי מוצלח, לפיו נראתה בתולת הים על החוף, תפס את הציבור בארץ וגם בעולם. סקרנים, מחפשי אגדות וגם כמה צוותי צילום של רשתות טלוויזיה מקומיים וזרים באו לראות את האגדה בהתגלמותה. השבוע זכתה בתולת הים המיתולוגית בעדנה, כאשר צוות צילום שלם, קופרודוקציה ישראלית-צרפתית, התמקם בחוף וצילם שם במשך יומיים סצינות של סרט עלילתי חדש בשם המוזר "אין בתולות בקריות", בבימויה של קרן בן רפאל, שזהו סרטה הארוך הראשון.

בן רפאל נולדה בישראל, ומגיל צעיר נמשכה לאולם הקולנוע ולטלוויזיה, בעיקר בזכותה דודתה - אשת הקולנוע, הבמאית והמפיקה נעמי שחורי. בגיל 16 כבר למדה עריכת סרטים, בצבא שירתה ביחידת ההסרטה של חיל האוויר, ולאחר שסיימה את השירות החלה לביים סרטים דוקומנטריים תוך כדי רכישת ההשכלה הפורמלית בתחום בבית הספר לקולנוע הכי נחשב בפריז, "לה פמיס".

בן רפאל: "אני קצת פרנקופילית, ומאוד אהבתי את הלימודים שם. מגיל צעיר אהבתי את נושא הבימוי. החלטתי ללמוד בצרפת כי רציתי ללכת לכיוון של סרטים עלילתיים. אחרי הלימודים עשיתי שם כמה סרטים קצרים. את סרט הגמר עשיתי בארץ, אבל בעצם כל הסרטים שלי בצרפתית הופקו והופצו שם".

יש הבדל מהותי בין סרטים דוקומנטריים לבין סרטים עלילתיים.
"זה מאוד שונה. אבל גם בדוקומנטריה יש בימוי ותסריט. אני במקור עורכת, ובזה יש דמיון רב. בשני המקרים, גם בדוקו וגם בסרט עלילה, אתה מעביר סיפור".

בן רפאל ביימה כמה סרטים קצרים, בהם סרט שמתאר אונס קבוצתי שאירע בחוף הומה אדם מבלי שאיש נקף אצבע, ומבוסס על מקרה אמיתי שאירע בתל אביב. הסרט הזה מועמד לפרס סזאר, המקבילה הצרפתית לפרסי האוסקר, לאחר שנבחר כאחד משמונה סרטים מבין 800 סרטים שהוגשו לתחרות.

סיפור אהבה
איך הגעת לסיפור של בתולת הים?
"שמעתי את הסיפור, וזה הדליק לי את הדמיון. נסעתי לשם זמן מה לאחר הפירסום, וזה נשמע לי מגניב. נפגשתי עם נתי, והאמת? קצת התאכזבתי. זה לא מה שחשבתי. אבל החלטתי להגשים את החלום שלי ולבנות עלילה. לכתוב תסריט לוקח זמן, והשאלה היא מהיכן לבוא אל הסיפור. לי היה ברור מהרגע הראשון שבמרכז הסרט יעמדו נשים, שבניתי עבורן עולם אחר. אין בסרט ריאליזם. זה עולם שונה, לא מבוסס דווקא על קרית ים, ואני בעצם בודקת את הפנטזיה שלי על המקום. פגשתי מקום ואנשים מדהימים פה, ומאוד התחברתי אליהם".

את מבינה שמדובר בספין תקשורתי ותו לא. לא באמת היתה בתולה.
"אני דווקא אוהבת את המקום הציני הזה של אנשים, שכולם יודעים שזה לא אמיתי ומנסים לנצל את זה למטרות שונות. זה גם הצחיק אותי. מצד שני, אני אוהבת את העובדה שיש אנשים שיכולים להאמין. הסרט לא אומר שיש בתולת ים בקרית ים, אבל הוא מאפשר מקום לפנטזיה. במשך שנים עבדתי על התסריט, עד שהגענו לצילומים".

העלילה מתרחשת על פני חמישה ימים. במרכזה צעירה מקרית ים, לנה שמה, אותה מגלת ג'וי ריגר, וכל רצונה לברוח מהמקום שבו היא חיה. היא לא מאמינה בסיפור של בתולת הים, אבל הסיפור הזה מביא את העולם אליה, לקרית ים, וכך היא מכירה עיתונאי (מיכאל אלוני) שהגיע לסקר את הסיפור, ומתפתח ביניהם סיפור אהבה.

דמות נשית אחרת היא אירנה (יבגניה דודינה), אמה של לנה, בעלת בית קפה כושל על חוף הים, המנסה להרוויח כמה שיותר מההתעניינות הרבה בעיר בעקבות חשיפת הבתולה. הדמות הנשית השלישית בסרט היא הילדה תמר (מנואל אלקסלסי), בת הדודה שמגיעה לקרית ים לכמה ימים, והיא מאמינה בבתולות הים.

"הבתולה היא סוג של מנוע, גם עלילתי וגם סימבולי", אומרת בן רפאל. "מצד אחד, דמות של חצי אשה חצי מפלצת, שאין לה איברים מלאים, ומצד שני, הסיפור של בת הים הקטנה, שמנסה לעזור לאנשים להחליף חיים, להגיע למשהו אחר. כל דמות נשית בסרט וגם הגבר עוברים דרך בתולת הים. שלוש הנשים הן רבדים שונים של נשיות. בבת הים אפשר לראות אשה מושלמת, או להיפך. כל אחת מחפשת כל הזמן משהו אחר, דרך אחרת לקרוא את העולם ולמצוא בו את המקום שלה".

סקס על החוף
רמי הויברגר מגלם את ראש העיר, שמואל סיסו, אבל בן רפאל מציינת מראש כי הדמות דמיונית לגמרי וכי אין לה כל קשר לסיסו האמיתי. הסרט מצולם בקרית ים, ובחלקו בבת ים, שם מצאה הבמאית בית קפה מתאים.

סרט על בתולת הים בקרית ים מצולם בחלקו בבת ים?
"לא מצאתי בחוף של קרית ים מה שרציתי, ובבית ים כן מצאתי לוקיישין מתאים. אני מייצרת קרית ים משלי למרות שלתושבי העיר זה בטח מוזר. אבל זו הפריבילגיה של הקולנוע,