צילום: נחום סגל

רק היום, כשהוא נחשב סיפור הצלחה, מרשה לעצמו מעצב השיער אבירם מלכה להשתחרר קצת ולומר בקול רם: "יש אנשים שגם עם 30 אצבעות לא היו מצליחים לבנות את מה שאני בניתי בשמונה אצבעותי. המקום שהקמתי הוא מקור גאווה עבורי. היום, כשאני שלם עם עצמי כמו שאני ורואה את מה שבניתי במשך כל כך הרבה שנים, אני גאה בעצמי מאוד. לצערי, אין למשפחתי משאבים כלכליים, ועשיתי את הדברים בלי שום תמיכה, לא מאמא ולא מאבא".

כשרואים אותו בעבודתו, קשה להבחין שבכף ידו הימנית חסרות שתי אצבעות. גם לא בטוח שכל לקוחותיו מודעות לעובדה זו. הדבר קרה בלידתו והפך לקושי ראשון במסכת חיים לא פשוטה. "היה לי אח תאום", הוא מספר בקול שקט, "ובשלב מסוים בהריון הוא נספג, וחבל הטבור שלו נכרך סביב היד שלי. כשנולדתי, אמת היד שלי היתה כחולה לגמרי ואמרו לאמא שלא תטפח ציפיות, כי יש נמק וכנראה האמה כולה תנשור. למרבה המזל, אצבע אלוהים נגעה בי. אין לי הסבר אחר. האמה החלימה, והנמק היה רק בשתי אצבעות, הקמיצה והזרת. והן פשוט נשרו".

הוא עדיין זוכר איך הילדים הציקו בשנות בית הספר היסודי: "ילדים הם עם אכזר. יודעים להשתמש ברגש לרעה. כילד חסר שתי אצבעות, מאוד סבלתי. ילדים נהגו לשיר לי 'שמונה אצבעות לי יש' לפי המנגינה הידועה, והיו עוד כל מיני התבטאויות רעות. כילד, לקחתי את זה למקום מאוד אישי ורגיש, כי לא היו לי כלים להתמודד עם ההתבטאויות האלה, והיה לי קשה להכיל את הרוע".

קושי חדש נוסף לחייו כשהיה בן שלוש והוריו התגרשו. כשהיה בן עשר, אמו נישאה בשנית. יש לו אחות צעירה משני הוריו ואחות צעירה נוספת מנישואיה השניים של אמו: "ביני לבין בעלה של אמא לא היה קשר קרוב, ולמדתי מחוץ לבית - במבואות ים, בקיבוץ יפעת ובבתי ספר אחרים. גם עם אבא שלי הקשר די רחוק. אבל יש לי קשר מצוין עם שתי אחיותי וכמובן עם אמא, שהיא דוגמה ומופת עבורי. אם יש אדם שאני מעריך, זו אמא. היא גידלה אותי ואת אחותי מאז שהייתי בן שלוש ואחותי היתה בת שנה ותשעה חודשים. היא חכמה וחרוצה, תמיד דאגה לנו ותמיד היתה שם בשבילנו ונלחמה עבורנו. אמא תמיד דאגה שאשתתף בחוגים המתאימים לי ושאעשה מה שעושה לי טוב. אמא היתה גננת ואחר כך מורה, ולאורך כל השנים התעקשה שאלמד.

"היא זיהתה בי את האהבה לאמנות ואסתטיקה מגיל שלוש, ושלחה אותי לחוגי ציור. לא ממש אהבתי ללמוד בבית הספר, ומגיל צעיר ידעתי שאהיה ספר. הייתי מגלגל רולים לאחותי הקטנה ומשחק בשיער של אמא שלי ושל אחיותיה. כל החברות של אמא אמרו שאהיה ספר, אבל אמא צחקה ואמרה שאהיה רופא".

הרבה טלטלות
הוא החל לעבוד במספרה כשהיה בן 17, ועבר מאז מסלול ארוך: "עבדתי במשך שמונה שנים אצל עופר דנה, ואת כל הידע הבסיסי הראשוני של צבעים וגזירות למדתי אצלו. אחר כך עבדתי חמש שנים בסלון כלות אצל צחי מויאל, ולאחר מכן עבדתי במכון היופי של סיגל בק. בשלב מסוים הבנתי שאני רק במסדרון, בדרך אל מקום משלי. תמיד ידעתי שבסוף אהיה עצמאי. זו היתה השאיפה שלי".

הוא בן 33. גדל בקרית ביאליק, ושנים רבות נדד עם אמו ואחותו בין דירות שכורות, גם מפני שאמו התגרשה בפעם השנייה, והמשפחה שוב עברה טלטלות. בתי הספר התחלפו בהתאם: "עד שסיימתי י"ב החלפתי 15 בתי ספר, ולא כולם בגלל מעברי דירה. גיל ההתבגרות הוא ממילא גיל קשה, ולי היו קשיים בבית וקשיי הסתגלות. הייתי ילד מרדן וכועס. כעסתי על מה שנאלצתי לעבור ועל החיים שככה עשו לי. לא הבנתי למה אני לא ילד רגיל, כמו כולם. כילד, נדמה לך שיש נורמה. אתה חושב שיש דבר כזה, 'רגיל', וכך אתה רוצה להיות, ואני ראיתי את עצמי שונה. בנוסף אני גיי, והרגשתי את הנטיות המיניות שלי בגיל צעיר".

מתי יצאת מהארון?
"כשאני חושב על כך, מעולם לא הייתי בארון. בגיל 11 כבר ידעתי שאני שונה גם בזה, ובגיל 16 דיברתי על כך לראשונה עם הדודה שלי, אחות של אמא. יש לי קשר טוב עם ארבע האחיות של אמא, ועם הדודה מרמת גן יש לי קשר מיוחד. כילד, נהגתי לנסוע אליה כדי להתאוורר קצת. הרבה פעמים בסופי שבוע ובחופשים ארזתי תיק, עליתי על הרכבת וברחתי אליה. אהבתי לשבת ליד חיילות ולדבר איתן על החיים שלהן. תמיד היתה לי תקשורת טובה עם אנשים מבוגרים ממני, ואני חושב שניסיתי להבין מה קורה איתי, אולי לחדד הגדרות. אני מאמין שגם ניחנתי באינטליגנציה רגשית גבוהה. תמיד הייתי מחובר לרגש שלי, ידעתי להביע רגשות כלפי הסביבה, לטוב ולרע, וידעתי לקבל רגש מהסביבה.

"מאוד אהבתי את השיחות העמוקות עם הדודה. אמא תמיד ידעה לתת לי חום ואהבה, אבל בגלל הריחוק מבעלה לשעבר, היה לי נוח יותר לדבר עם הדודה. בחטיבת הביניים נעלמו הקשיים שהיו לי בבית הספר היסודי. השתחררתי, הכרתי חברים ויותר זרמתי. לא ידעתי