צילום: נחום סגל

סולטנה עמר היתה שחקנית במרוקו, ולכן כשהנכד של אחותה ביקש לחקות אותה על הבמה, נענתה לו ברצון. הנכד הוא הסטנדאפיסט נדב אבוקסיס. הדמות המיתולוגית שיצר, הדודה סולטנה, מבוססת על דודתו ממעלות. דודה סולטנה של אבוקסיס התפרסמה לראשונה בתוכניתו של דידי הררי, בשנת 1999, ומאז הפכה לקאלט. זוהי דודה מרוקאית שנוסעת בעולם, שרה במספר שפות ומטפלת במשפחה ברוכת ילדים, שלהם קראה בשמות של מלאכים.

"הכל נכון", אומרת עמר בביתה במעלות. "לילדים שלי באמת קראתי שמואל, מיכאל, גבריאל, דניאל ורפאל, ונדב אמר בהצגה שלדודה שלו יש את המלאכים של צ'ארלי. ואני באמת יודעת לשיר בצרפתית, ספרדית, ערבית ועברית, ואוהבת שירי ארץ ישראל. הוא הביא להופעות את כל הסיפורים של הבית שלנו. הוא אפילו מחקה אותי בדיוק כשאני נשענת קדימה כדי לדבר בטלפון, כמו שעשיתי לפני שהיה טלפון אלחוטי ופחדתי שהחוט הקצר ייתלש מהקיר. הוא שמע איך אני מדברת עם הילדים שלי, לקח הכל ועשה מזה בדיחות. פעם הייתי בדנמרק עם אחד הבנים שלי, והלכנו לדוכן פלאפל. המוכר שמע אותי מדברת ושאל את הבן שלי בעברית: 'מי זאת? היא מדברת כמו נדב אבוקסיס'. הסתבר שמוכר הפלאפל הוא ישראלי מחצור, היישוב שבו חיה המשפחה של נדב. הבן שלי אמר: 'נדב מחקה את אמא שלי, ולא ההיפך'".


הוא עשה אותך מפורסמת.
"היה לי פירסום לפניו, עוד במרוקו".

בזכותך הוא הפך לקומיקאי מצליח.
"בטח. אמא שלו אמרה לו שלדודה יש מזל וברכה, וכל מה שיעשה בשבילי - יצליח. והוא אמר את זה בהופעות".

מסאז' בחמי טבריה
איך זה התחיל?
"נדב אבוקסיס הוא הנכד של אחותי. בשבתות היינו נוסעים לבקר את המשפחה בחצור, וכשנדב היה בן 12 שלחו אותו ללמוד בקרית החינוך מעלות, ישיבה דתית-תיכונית, ממש ליד הבית שלנו. בשבתות כולם יצאו מבית הכנסת והלכו לחדר האוכל בישיבה, ונדב בא לפה. כל הזמן היה אצלי. הוא היה בורח משם, בא אלינו ואומר: 'דודה, אני לא אוהב את האוכל של הישיבה'. בישלתי בבית אוכל שהילדים שלי אהבו - קוסקוס, קציצות, מרק, ירקות, סלטים. נדב היה יושב איתנו במטבח, שומע את השיחות ומקשיב כשדיברתי בטלפון. הוא התרגל אלינו, וגם בעלי אהב אותו ועשה לו כבוד".

הוא הצחיק אתכם?
"לא, לא היה אומר כלום. עכשיו הוא מצחיק את כולם. פעם אחד הבנים שלי לקח אותי למסאז' בחמי טבריה. כשחזרתי הביתה התקשר אלי הבן שגר באמריקה ושאל מה שלומי. אמרתי שאני צעירה ב-20 שנה. השתמשתי בסיפור המצחיק הזה כשנסעתי לבקר בחצור. ישבנו וסיפרנו בדיחות, ואני סיפרתי להם סיפור מצחיק, איך בסוף הבן חוזר הביתה, דופק בדלת ולא מזהה את אמא שלו, שנעשתה כל כך צעירה. כולם צחקו ואמרו לנדב שהנה, יש לו עם מה להתחיל לעבוד לתוכנית של דידי הררי. זה תפס אותו. אחרי כמה זמן נדב הזמין אותי לשבת, לבית של ההורים בחצור, וביקש ממני רשות לחקות אותי. הוא חיבק אותי ואמר: 'דודה, את יודעת מה? אני מתחיל לעשות חיקויים. אני אתן את השם שלך, דודה סולטנה, ואני רוצה להגיד את מה שאת אומרת. את מסכימה?' אמרתי לו, מה שאתה רוצה – תעשה".

למה הסכמת?
"כי אני אוהבת סיפורים ואוהבת הצגות. אז מה אם הוא יגיד את השם שלי? פעם תפסה אותי אשה כאן, בעיר, ואמרה: 'תשבעי בבעל שלך שלא היית בטלוויזיה'. אמרתי, מה קרה לך, אני? בטלוויזיה? אמרה: 'אבל זה הקול שלך בדיוק. אל תשקרי'. אמרתי לה שזה הנכד של אחותי ושהוא מחקה אותי ומדבר בדיוק כמוני. אנשים גם שואלים אותי איפה האחוזים שהוא משלם לי על סולטנה. איזה אחוזים? לא קיבלתי כלום, וגם לא כעסתי על כך. כשהתחיל להתפרסם, נדב לקח אותי פעם להופעה שלו בנהריה והזמין אותי אל הבמה. כשירדתי, אנשים שאלו אותי אם באמת אני מדברת ככה, ועניתי שכן. הוא תפס בדיוק איך אני מדברת, איך אני מבשלת ואיך אני מתנהגת. בפעם הראשונה ששמעתי אותו מחקה אותי, אמרתי לו שיצליח. אני, לא אכפת לי".

תעודות הוקרה
הדיבור שלה קולח, והיא צבעונית ומצחיקה גם היום. יש לה שמונה ילדים, 21 נכדים ו-32 נינים. אחד מנכדיה הוא ליאור לסרי, הסגן של ראש עיריית מעלות-תרשיחא, שלמה בוחבוט. תמונות בני המשפחה תלויות ברחבי הבית, לצד מדליון ותעודת הצדעה ליוצאי המעברות על תרומתם החשובה לביסוס מדינת ישראל, שקיבלה סולטנה עמר בשנת 2002 מהנשיא משה קצב. "אנשים מכירים אותי עוד ממרוקו", היא מספרת. "הם יודעים שהייתי שחקנית ושהיה לנו בית גדול עם בית כנסת בתוכו, ושעזבתי את כל אלה כדי לגור בצריף במעלות. הם המליצו לנשיא לתת לי את התעודה".

סולטנה ואליהו עמר עלו לישראל בשנת 1956, עם חמישה ילדים ועם אמה של סולטנה. שלושת ילדיהם הצעירים נולדו כאן. ע