צילום: נחום סגל

לפני 21 שנה, כשהיתה כבר אם לשלושה ילדים, גילתה צעירה נחמיאס כי חלתה בסרטן. מאז היא נאבקה שוב ושוב במחלה, ואיבדה איברים בגופה. נחמיאס (68), תושבת קרית חיים המערבית, מתמודדת בחייה הפרטיים עם גורל קשה.

בתה הצעירה, אילנית, נפטרה לפני שש שנים והותירה אחריה חלל בלתי מפוענח. אייל, בנה הבכור, נישא לטלי, שנפטרה לפני כשנה מגידול סרטני במוח, וכעת מגדל לבד את ילדיו. לפני שנתיים אחותה, שהתגוררה בחיפה, נפטרה מסרטן הלבלב, ובאותה תקופה גם הבעל של אחותה חלה בסרטן ועדיין נאבק בו. דודתה נפטרה אף היא מסרטן השד.

"בינואר 95' חליתי לראשונה בסרטן", מספרת נחמיאס, ונוקבת בתאריכים מדויקים. "הייתי בת 47 כשאיבחנו אצלי מלנומה ממאירה ברגל. ידעתי כבר מהם הגורמים למחלה ומהם התסמינים, מלימודי אנטומיה ופיזיולוגיה. גיליתי שהנגע העורי הפך לקשקשי, וירד ממנו דם. עשיתי בדיקת ביופסיה, והתשובה הגיעה חיובית.

"בעקבות הגילוי הראשון הייתי במעקב, וחמש שנים מאוחר יותר, בינואר 2000, באחת הבדיקות, גילו שיש לי גידול בבלוטת התריס. עבדתי כמזכירה רפואית במכון לציטולוגיה בבית החולים רמב"ם, ועברתי ניתוח לכריתת הבלוטה. את הסרטן השלישי, ואני מקווה שהאחרון, גילו לפני שנה. באחת הבדיקות שערכתי, לפני יותר משנתיים, התגלה ממצא מדאיג, דם בצואה. במשך שנה וחצי דיממתי וסבלתי מכאבי בטן, והרופאים לא מצאו את מקור הדימום. רק לפני שנה גילו שיש לי סרטן במעי הגס, ונותחתי להוצאת הגידול. כרתו לי חלק גדול מהמעיים".

בזמן שנחמיאס מונה את סוגי הסרטן בנונשלנטיות, נשמעות דפיקות בדלת. פעיל בחירות ממטה "חיים בקרית חיים", בראשות קובי עירוני, נכנס, ובידיו רשימות של אנשים שיש ליצור איתם קשר ולדאוג כבר ביום שלפני הבחירות שיממשו את זכות ההצבעה. נחמיאס מתמלאת באושר ומסבירה מדוע הצטרפה למטה: "העיסוק בלנסות ולשנות את המציאות הוא שנותן לי כוח. אני נלחמת כדי שהילדים שלנו, דור העתיד, יחיו חיים שפויים, עם פחות מחלות. זה אפשרי".

כשילדיה היו קטנים, התגוררה נחמיאס בקרית ביאליק דרום. "הייתי כל הזמן בקשר עם תחנת הניטור. לעיתים קרובות מאוד הייתי מודיעה להם על ריחות קטסטרופליים. הריחות היו כל כך חריפים, שהיו מעירים אותי. בהתחלה חשבתי, מי מבשל בארבע בבוקר דייסה כזאת מסריחה? אחרי זה הבנתי".

הומור שחור
מתי החלטת להצטרף למאבק של הירוקים?
"הבנתי שרק העלאת המודעות לזיהום האוויר ולהשלכותיו תגרום לשינוי. ביוני 2014 הצטרפתי להפגנה שהתקיימה בלב המפרץ נגד זיהום האוויר וכל הרעלים שאנחנו נושמים באזור. עד אז לא הכרתי אף לא אחד מהאירגונים הירוקים. בהפגנה פנו אלי, ובהמשך הקמנו את אירגון 'אמהות ואבות מצילים את הקריות'.

"הנפתי שם שלט שעליו נכתב: 'לא רוצה לחטוף סרטן שלישי', אבל כבר אז הייתי איתו, מבלי לדעת. היום אני לא רוצה סרטן רביעי. כשהכנתי את החולצה, לא חשבתי בחלומות הכי גרועים שאצטרך לעשות איקס על המילה 'שלישי' ולתקן ל'רביעי'".

איך מתמודדים עם בשורה כזו בפעם השלישית?
"צריך לדעת לקבל את זה, להיות הכי חזקים בעולם. למזלי, לא הצטרכתי לעבור טיפולים כימותרפיים. המחלה הזאת אוהבת אנשים חלשים, אבל אני אשה מאוד חזקה, ולא אפסיק להילחם כל עוד רוחי בי".

כיצד הגיבה המשפחה?
"התקשרתי מיד לשני הבנים שלי, אילן ואייל. כלתי כבר היתה על ערש דווי, ואמרתי להם, עכשיו אנחנו נצחק. אחרי זה סיפרתי להם ששוב מצאו בגופי גידול ממאיר, וצחקנו. בדרך כלל הבנים שלי משתעשעים בהומור, וזה נהדר. זאת הדרך שלהם להתמודד עם הדברים. לפעמים, במפגשים משפחתיים, הם אומרים על אילנית (הבת הצעירה) שהיא לא תגיע בזמן. סוג של הומור שחור".

נחמיאס, הסובלת בנוסף ממחלת ניוון שרירים ומתקשה ללכת, מספרת על המאבקים במוסד לביטוח לאומי, ומכנה אותם "בדם יזע ודמעות". היא אף זוכרת את שמות הפקידים והמנהלים שאמרו לה: 'למה את צריכה נכות?'.

"אני חיה מקצבת נכות בסך 2,491 שקל. במשך 15 שנה לא היתה לי העלאה, ועבדתי במשך 40 שנה בעבודות שונות, בהן מזכירה ראשית של המחלקה הקרדיולוגית ברמב"ם. אם המשפחה לא היתה עוזרת לי, גם קורת גג לא היתה לי".

לא חשבת אפילו לרגע לקום ולעזוב את הקריות?
"לא. כבר קשה במצבי. הנשמה שלי פה, הבת שלי פה, קבורה בתל רגב. הנכד שלי באזור, הבן שלי פה. החברים פה, החיים פה. אני ילידת המקום".

אבל חלית כבר שלוש פעמים. איך בכל זאת את בוחרת לגור באזור ששיעורי התחלואה בו כל כך גבוהים?
"אני כבר לא פוחדת. עברתי כל כך הרבה ניתוחים בחיים, גם כאלה שלא קשורים למחלות הסרטן - ניתוח מורכב בעמוד השדרה וניתוח לכריתת הרחם - אבל אני עדיין בוכה לפני כל ניתוח כשמרדימים אותי. חוץ מזה, האם זה הפת