יותר מ-30 שנה לא התגוררה השחקנית והיוצרת רונית אלקבץ, שנפטרה השבוע מסרטן בגיל 51, בעיר נעוריה, קרית ים. אבל, גם כאשר עברה להתגורר במרכז הארץ ובתקופות מסוימות עבדה בחו"ל, היא מעולם לא עזבה את הקריה.

לא רק בגלל הוריה, מרים ואלי, ובני משפחתה הענפה, שעדיין מתגוררים בקריות. הקריה היוותה עבורה מקור כוח, געגועים וזיכרונות, שהזינו את יצירתה כתסריטאית וכשחקנית מוערכת.

רונית אלקבץ היא האחות הגדולה לשלושה אחים: שלומי, יחיאל ואסי. שלומי הוא השותף ליצירה כבמאי וכתסריטאי, והיחסים ביניהם היו מיוחדים. כשהיתה בת 12, עברה המשפחה מבאר שבע לקריות, תחילה לקרית ים ג' ואחר כך לשכונת רסקו ולקרית ים ב'. לימים עברו ההורים לגור בקרים מוצקין, בשכונת נוה גנים היוקרתית בצפון העיר, אבל אלקבץ כמעט שלא הכירה את העיר השכנה, ותמיד ראתה עצמה חלק מקרית ים.


"אנחנו ילדי רודמן", אמרה בראיון משותף עם אחיה שלומי, שערכו מורן אזולאי ואתי דור "בידיעות המפרץ" לרגל צאת סרטה "שבעה", ב-2008. "כשהגעתי לקרית ים, נדמה לי שהילדות שלי התחילה בגיל הזה. כילדה, לא חלמתי להיות שחקנית. לא יכולתי לראות את העולם מחוץ לכותלי הקריה הקטנה. חשבתי שאלך לכיוון של אופנה. ראיתי עצמי הולכת וגדלה בתחום והופכת למעצבת על".

הסרט "שבעה" מגולל את סיפורה של משפחה מקרית ים, שבצל האבל והיגון מתמודדת עם המשבר של התפוררות ההיררכיה המשפחתית, אובדן הזיקה למסורת ולמחויבות למשפחה הקרובה. באותו ראיון סיפרה אלקבץ שעלילת הסרט הומצאה, וכך גם כל הדמויות. אבל העלילה, שמתרחשת בבית פרטי בקריה, היתה כל כך אותנטית ואמינה, עד שהקרייתים שנהרו לבתי הקולנוע התעקשו למצוא קרובי משפחה ופרטים אוטוביוגרפיים בסרט. ויויאן אמסלם, גיבורת הסרטים, גרושה קרייתית שאת דמותה שיחקה אלקבץ, היתה אמנם דמות פיקטיבית, אבל רבים היו משוכנעים שמדובר בדמות אמיתית, בשר ודם.

"אני לא יודעת אם יש קרייתי שלא ראה את הסרט", סיפרה. "זה היה הסרט הישראלי הנצפה ביותר בקריות אי פעם. בני משפחתנו הפכו לכוכבים גדולים בקריות. הם לא יכולים לעבור ברחוב. בכל פינה עוצרים אותם. אנשים חושבים שזה הסיפור שלהם, אבל זה לא. אמא שלי הלכה לקולנוע, וכשהיא יצאה היא שמעה הערות מהקהל: 'כן, זה היה, לא היה'. פתאום אנשים בקריות מצאו עצמם מתגוננים ואומרים: 'לא היתה לי מאהבת', 'לא היה לי דוד שמת במלחמת המפרץ".

ייתכן שהבילבול בין המציאות לדמיון נובע מכך שרונית אלקבץ שיחקה בעצמה בסרטים וליהקה את בני משפחה. למשל, דוד אוחיון, אח של אמם, שעבד בתחום האלומיניום, שיחק בסרטים הראשון והשני.

סיפור אהבה
ובאמת, עלילות סרטיה בטרילוגיה המוערכת, שנעשו במשך עשור - "לקחת לך אשה", "שבעה" ו"גט" - מתרחשות כולן בקרית ים, שהיוותה עבורה השראה. למרות שהסרטים עוסקים בעיקר בתא המשפחתי, יש חשיבות לעובדה שהעלילה מתרחשת בעיר פריפריאלית, מסורתית, שמרנית ורחוקה מהמרכז.


בעבר סיפרה ל"ידיעות המפרץ" על הקשר המיוחד שלה לעיר וחשפה, לראשונה, סיפור אהבה מטורף שהיה לה כתלמידת תיכון עם גבר בן 23, שהיה בעבר מורה בתיכון רודמן. דבר הרומן התפרסם, והיא נקראה לשיחה בבית הספר. בימים ההם היא חששה להתהלך ברחובות ופסעה ברחובות צדדיים, וכך גם גילתה את הקריה. הקשר עם אותו גבר נמשך שנים, גם לאחר הצבא, עד שהחליטה לעבור למרכז הארץ.


אלקבץ עזבה את הקריות ופרחה לעולמות רחוקים, אבל מעולם לא שכחה את החברות הרבות מהשכונה, מבית ספר היסודי עלומים ומתיכון רודמן.

אליס קסוס-אזולאי מקרית ים גדלה עם אלקבץ דלת מול דלת, בבניין שברחוב מרטין בובר 5 בקרית ים ב': "היינו כמו אחיות, ונשארנו בקשר כל השנים. בנובמבר האחרון התחתנתי, והיא באה עם אבנר והתאומים לחתונה שלי. זאת היתה הפעם האחרונה שהתראינו, אבל דיברנו מאז בטלפון. לא ידעתי על המחלה, ולכן ההלם גדול. לא הופתעתי, כי היא תמיד שמרה על פרטיות. את כל הסרטים שלה ראיתי בפרמיירות, אליהן היא תמיד הזמינה אותי. רונית אחותי היתה אשה נעלה, אשת חיל אהובה. אין אנשים כאלה".

בת הדודה של אלקבץ, אביטל שביט-פינטו (40), מתגוררת היום בקרית חיים: "גרנו ביחד, כל המשפחה, בקריות. משפחה מאוד מלוכדת ותומכת. רונית למדה ברודמן, במגמת אופנה, והיא הנכדה הראשונה במשפחת אלקבץ. אמא שלה לא הפסיקה להתגאות בילדה האהובה והמיוחדת שלה. אחרי הצבא היא דיגמנה בשנקר, נסעה לצרפת והפכה לשחקנית תיאטרון. היא היתה אישיות מדהימה, אשה חמה. היו לה חיים מאוד מלאים, וזה די מנחם אותי".

המשפחה ידעה שהיא חולה?
"היא שמרה על הפרטיות. רק להורים היא סיפרה. היינו מאוד מופתעים מהבשורה. זו אבידה גדולה. היא השאירה ילדים קטנים, שעדיין לא מ