סיפורים בעברית, שירים בערבית

הכול התחיל כשאיהב ואורה בלחה, זוג נשוי, מוסלמי ויהודייה, חיפשו מסגרת חינוך מתאימה לילדיהם. כשלא מצאו כזאת פתחו בעצמם גן ילדים קטן ביפו. "שני ילדים היו בגן ההוא", אומרת אורה. "הילד שלנו ועוד ילדה. ניסינו ליצור מרחב שבו שתי השפות, התרבויות והדתות ייפגשו באהבה ובטבעיות, ולא מתוך קונפליקט. הבאנו גננת דוברת עברית וגננת דוברת ערבית וגם יועצת ומלווה פדגוגית. בימים הראשונים היו בגן יותר מבוגרים מילדים, אבל בסוף אותה שנה כבר היו עשרה ילדים, ובשנה השנייה כבר פתחנו עוד כיתת גן".

הגן הדו לשוני. בונים תקשורת כנה ואמיצה | צילום פרטי

בני הזוג הקימו את עמותת "בוסתן בני אברהם" שמפיקה פרויקטים ופעילויות לשינוי התודעה בישראל וברשות הפלסטינית. הגנים הם חלק מהעמותה, והיום לומדים בהם 160 ילדים, בני חצי שנה עד שש. המתחם שוכן בשכונת לב יפו, בכמה בתים שחולקים חצר משותפת ובה בוסתני פרי, גינות ירק וחוות עזים ותרנגולות. מתחם גנים אחר פועל בראש פינה, ובקרוב ייפתחו גנים גם בירושלים וברמלה. במשרד החינוך רואים בהם מוסד "מוכר שאינו רשמי".

"אנחנו חלוצים בדרכנו ומקיימים גם אירועים שמחברים את הקהילה המקומית לקהילה הגלובלית. איהב ניהל את פרויקט הסולחה הישראלי־פלסטיני, עסק בגישור וקירוב לבבות ולמד חינוך ואסלאם. אני באה מהמחול, ואנחנו מנהלים את העמותה יחד.

איך זה עובד?

"בכל גן יש גננת דוברת עברית וגננת דוברת ערבית, וכל אחת מדברת עם הילדים בשפת האם שלה. אנחנו לא פועלים מתוך חינוך לאהבת המולדת ולהזדהות לאומית אלא מחנכים להיות אדם טוב. הפגישות והקראת הסיפורים נעשות פעם בעברית ופעם בערבית, ולכל חג מתייחסים במהות הרוחנית שלו ולא הלאומית. בחנוכה לא נדבר על מלחמות וכיבושים אלא על חג של אור בחודש הכי חשוך בשנה, שמלמד אותנו לחפש את האור הפנימי. בחג הקורבן לא נשחט כבש אלא נתייחס למהות החיבור האנושי, לכבוד ולעזרה הדדית".

הגן הדו לשוני ביפו | צילום פרטי

כל הילדים מבינים את שתי השפות?

 "בני חצי שנה גדלים לתוך זה. בני שלוש וארבע מביטים בגננת בעיניים עגולות בחודש הראשון. יש ילדים שקולטים שפה שנייה פחות מהר מאחרים, וחלק מההורים מתאכזבים מזה, ואני אומרת שמה שחשוב באמת הוא החיבור, ההיכרות, ואת זה הילדים סופגים לכל החיים. אנחנו הרבה יותר מגן דו־לשוני, אנחנו נותנים דוגמה חיה לחיים משותפים ובונים תקשורת כנה ואמיצה. הצוות שלנו מורכב ברובו מנשים, מרבית המוסלמיות חובשות מטפחת, והיהודיות מגיעות במכנסיים קצרים, אבל מכבדים את כולם ונוצרות חברויות יפות.

"חשוב לנו להזכיר שלפני שאנחנו ישראלי, פלסטיני, גרמני ואמריקאי כולנו בני אדם. אנחנו חיים בתרבות של כובש ונכבש וכולנו הקורבנות שלה. כדי לשבור את זה צריך לשנות את כל מה שלימדו אותנו".

איך נראה סדר היום שלכם?

"הגן נפתח ב־7:30 והילדים אופים לחם מקמח מלא. אנחנו מקפידים על אוכל אורגני צמחוני ומלא, והילדים עפים עליו. הגן נראה כמו בית - יש בו סלון, מטבח וחדר שינה ומשחקים בכל מקום. אין לנו משחקים מוכנים, הילדים מקבלים חומרי גלם טבעיים ואביזרים כמו קוביות, סלסילות וצדפים ויוצרים לעצמם עולם שלם. המדינה שלנו גזענית, התרבות הישראלית הידרדרה למקומות קשים ואלימים, וכולם סובלים מזה. אנחנו כועסים ושונאים בקלות, והרבה יותר קשה לאהוב ולקבל. קיימות היא לא רק איך אתה משאיר את כדור הארץ אחריך אלא גם אילו כלים אתה נותן לילדיך להתמודד עם האחר. אנחנו מנסים להביא קצת יותר שלום לעולם".

גן עברי־ערבי בוסתן בני אברהם | יפו, ראש פינה

 גן יער. "הילדים רואים את הציפורים הנודדות ויוצרים משחקים מתוך מה שיש למרחב להציע" | צילום פרטי

חליפת גשם, שירותים בטבע ופיתות על סאג'

לפני שמונה שנים הגיע רון מלצר לגן קשת במצפה רמון כדי לשמש גנן ממלא מקום. כשהחל לנהל אותו החליט להפוך אותו לגן היער הראשון בישראל שמתקיים כל כולו בטבע.

עקב הביקוש קמו לגן כמה שלוחות, ומלצר, שניהל את המיזם במשך שבע שנים ואף זכה בפרס "המורה היזם", החל להכשיר גננות בהדרכת גני יער. "יצאתי ממשבר בעזרת כוח הטבע והבנתי שזה כלי שיכול לעזור לכולנו כחברה אם נלמד להשתמש בו", הוא אומר. "ניסיתי להביא את איכויות הטבע לתוך מבנה הגן והזמנתי את ההורים לעשות איתי מסע שיהפוך את הגן לגן יער".

אילו תגובות קיבלת?

"שנויות במחלוקת. שלוש השנים הראשונות היו מלאות הורים ספקניים שהיה להם לא פשוט, במיוחד בימים קרים. ואז הגן התקבל כגן ניסויי במשרד החינוך וכמודל להפצה, וזה עזר לקבלת העניין. כשגיליתי שהרעיון קיים בעולם טסתי לגרמניה לבקר בגני יער, אבל המודל בארץ התפתח באופן שונה".

איפה נפגשים בבוקר?

"ההורים מביאים את הילדים לחורשה שנמצאת במרחק הליכה מהגן. אנשי הצוות מדליקים מדורה, מכינים בצק ואופים פיתות על הסאג'. הילדים שוטפים ידיים בג'ריקנים וניגשים למחצלת לפגישת בוקר. בגן רגיל לומדים על הסתיו מתמונות של חצבים ושל נחליאלי, וכאן רואים את הציפורים הנודדות ואת הנביטה באדמה. יש מקום ברור לעשיית הצרכים, והילדים רוכשים מיומנויות חיים בסיסיות. בטבע מתמודדים עם חוסר נוחות, אבל כשמתחילים לנשום את זה מגלים שמדובר בערך שעוזר לנו בהתפתחות. סדר היום דומה לזה של גן רגיל, רק יש פחות דבק ועשיית מצרפים ויותר עבודה בצמר ובעץ. הילדים יוצרים את המשחק שלהם בחוץ מתוך מה שיש למרחב להציע. בצהריים אנחנו עולים בחזרה לצהרון בגן".

"גם בקור של שש מעלות השמש מחממת", אומר מתן אברמוביץ', הורה לילד בגן. "כשמטפטף לובשים חליפות גשם ויש חגיגה. ילדים שהולכים על סלעים ואבנים מפתחים קואורדינציה מצוינת ועצמאות. לומדים כל מה שלומדים בגן רגיל, רק מפריזמה שונה, וזאת המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לילד. הילדים רגועים. בגן יער לא שומעים את הצעקות העולות מגנים רגילים, זה הגן הכי מיוחד בישראל".

גן קשת, גן יער | מצפה רמון, ירושלים

 גן בשיטת מונטסורי. "כל אחד מהילדים יכול לעסוק במה שמעניין אותו" | צילום פרטי

בחצר הגרוטאות, בקצב שלהם

מכל שיטות החינוך שפגש בדרכו גיל שליסר הוא לא חשב שדווקא שיטת מריה מונטסורי תשבה אותו. "מונטסורי, מחנכת איטלקייה, רופאה ולוחמת זכויות אדם, טבעה את הביטוי 'לך בעקבות הילד', שמשמעותו: הטבע הפנימי של הילד ינחה אותו להתפתחות מושלמת", הוא אומר. "הדגש בשיטה הוא על יכולת הלמידה של הילד, הצד הדידקטי, ואני בכלל איש של אדמה וטבע שהתחיל את דרכו החינוכית בקיבוצים, אבל התאהבתי. השיטה יכולה לפתח יכולות למידה גבוהות מגיל צעיר, אבל אנחנו ישראלים, קקטוסים, לכן לא נוכל לוותר על חצר גרוטאות למשל. אני קורא לזה מונטסורי ארץ ישראלי".

מה מיוחד בשיטה הזאת?

"מגיל לידה ועד גיל שש יש לכל הילדים צרכים דומים, אבל הם יעשו אותם בקצב שונה. הצורך בזחילה, בסדר, בארגון, בשפה, בלימוד חשבון והצרכים הרגשיים מתפתחים אצל כל ילד בזמנו. אלה הגילים המשמעותיים בחייו, ואת הדברים שנצרבים בהם אי אפשר למחוק. למערכות רבות אין יכולת לתת מענה אישי. אנחנו רוצים ליצור סביבה בעלת גבולות, שהילד יוכל לנוע בתוכה ולעסוק במה שמעניין אותו. המרחב שלנו גדול: יש אזור כישורי חיים שבו הילדים מוזגים, מעבירים, משחילים חרוזים ומפתחים מוטוריקה עדינה. יש חלל של חשבון, מדעים וטבע, יש חצר. הגבולות נותנים ביטחון, ויש גם חופש למתוח אותם. בכל חלל יש איש צוות שתפקידו להיות נוכח ולהדריך כשצריך. הוא לא אמור להפעיל ולהעסיק את הילדים כל הזמן. הילדים נעים במרחבים עם חבר או לבדם. כל המדפים בגובה עיניהם, והם בוחרים בעצמם פריט לעבוד איתו. הם נעים בחוויה הפנימית שלהם, והדבר יוצר הרגשה של הצלחה וביטחון. הרעיון הוא לתת להם לפעול בעצמם ולנסות לאתגר אותם.

"היום כבר יש לא מעט גנים מונטסוריים בארץ, אבל הם אינם דומים זה לזה", אומר שליסר. "לפני 13 שנים היינו בין הראשונים, בקדימה ובפרדס חנה. ההורים תמיד שואלים מה לומדים כאן, ואני אומר, עזבו אתכם. לומדים הכול, אבל קודם נותנים כלים להיות בן אדם ומלמדים 'ואהבת לרעך כמוך'. זה פועל באופן מדהים. מריה מונטסורי אמרה שגן הילדים הוא מגרש המשחקים של החיים הבוגרים. אנחנו נותנים להם את מגרש המשחקים הזה". 

גן מונטסורי ארצישראלי | קדימה ופרדס חנה

 הגן החברתי. "למדנו איך מזהים אנשים זקנים ואיך מתנהגים אליהם" | צילום פרטי

מנהלים קמפיין ומעבירים שיעור בתיכון

במרכז הקמפיין "מפני שיבה תקום" שהחל בראשון לציון בתחילת הקיץ עמדה חבורה של ילדים בני חמש. חניכי הגן החברתי "שלום ילדים" יצרו את הקמפיין בשיתוף העירייה, והוריהם עזרו והוסיפו לשילוט גם ג'ינגל ומצגת. כרזות נתלו ברחבי העיר ובתחנות האוטובוס כחלק מהגישה הרווחת בגן שלפיה אפשר להשפיע על הסביבה ולתרום לקהילה בכל גיל. 

הגן מוגדר גן חברתי ומשתייך לתנועה החברתית־חינוכית "דרור ישראל". "הכול התחיל כשאחת הגננות נסעה באוטובוס ונחרדה לגלות שצעירים אינם מפנים את מקומם לקשישים", אומרת אפרת שקד, חברת התנועה ומחנכת בגן החברתי. "למחרת היא שאלה את הילדים בגן מה כדאי לעשות, והרעיון החל להתגלגל".

בגנים החברתיים מאמינים בדיאלוג, בחינוך לשוויון ערך האדם ובאקטיביות. בפרויקט "מפני שיבה תקום" למשל נכללה גם השתתפות בשיעורי חברה בתיכון. "זאת המשמעות של גן חברתי", מסבירה שקד, "ההתמקדות בעשייה הקהילתית, היציאה החוצה ולימוד הילדים שלא משנה בני כמה הם, הם יכולים לשנות את מה שמפריע להם. השותפות עם ההורים גם היא אחד מקווי הבסיס של הגן".

איך נולדים הרעיונות האלה?

"לפעמים משאלה שאנחנו שואלים ולפעמים מהילדים עצמם. למשל, כשהם התלוננו שהשביל המחבר בין שני הגנים שלנו מלוכלך ולא נעים ללכת בו, שאלנו אותם מה כדאי לעשות, והם החליטו ליזום פרויקט ניקיון. הילדים הם שהחליטו 'לשתול' פרחים מלאכותיים בחלקת אדמה שדבר לא נבט בה.

"בכל גן יש חמש מחנכות, הילדים מחולקים לקבוצות, וכל קבוצה מחליטה על משימותיה. יש הרבה עבודה וחשיבה על כל פרויקט. למשל, ב'מפני שיבה תקום' לימדנו איך מזהים אנשים זקנים ואיך מתנהגים אליהם, שאלנו מה לעשות כדי שזקנים שנוסעים באוטובוס יהיו בטוחים.

"הזמנו לגן את סבתה של אחת הגננות, והילדים שאלו אותה שאלות וכך נולד קמפיין שלם, וגם שיעור לבית הספר התיכון שכיתת י"א שלו מאמצת את הגן שלנו. די היה בהתבוננות בבני החמש והשש שמעבירים מצגת למורות של כיתות י"א לדעת שההשקעה שלנו עלתה יפה". 

הגן החברתי, תנועת דרור ישראל | ראשון לציון, כרמיאל, חיפה

  חמוטל פרחי, הורים ועוללים. "ליווי של מבוגר שנשאר צמוד כל הבוקר" | צילום פרטי

כשאמא היא גם גננת

כשפרשה חמוטל פרחי מעבודתה כגננת היא רצתה להקים גן ילדים שיפעל במתכונת המוכרת, אבל שיהיה בו טוויסט: גם ההורים יגיעו אליו. "ב־15 השנים שחלפו מאז הפעילות נעשית בזרימה", אומרת פרחי. "הגן מציע להורים מרחב משותף שיש בו פעילויות של גן וחצר וגם חברה משותפת. באבן יהודה כמעט לא פוגשים אנשים בבוקר, ובגן נוצרות חברויות שנמשכות גם אחר הצהריים ונוצרת קבוצת שייכות".

איך זה עובד?

"המקום פתוח חמישה ימים בשבוע בין 9:00 ל־12:30. הסביבה מותאמת לבני חצי שנה עד שלוש. הם מגיעים לגן בליווי מבוגר, והוא נשאר צמוד אליהם כל הבוקר. אלה יכולים להיות אימא או אבא, סבים או מטפלות, וכולם מביאים אוכל מהבית. אין קבוצות גיל, והפעילות חופשית - אפשר לשחק בחלל החדר שיש בו מזרנים, משחקים וג'ימבורי בסיסי או בחצר הגדולה שיש בה דשא, עצי פרי והמון פינות משחק.

"בספטמבר אנחנו קוטפים קלמנטינות וסוחטים מיץ, ובחורף יש אבוקדו. בשעה 11:00 ארון המשחקים נסגר, ההורה מושיב את הילד בחיקו ויש פעילות משותפת. ההורים לא מחויבים כלפיי לשנה שלמה, ולפעמים הם מקבלים הצעת עבודה ומעבירים את הילד לגן אחר. ההתנהלות היא במינוי חודשי, בכרטיסיות או בתשלום חד־פעמי. לפני 15 שנים הייתי מהראשונים בקונספט, היום גנים עם אימא צצים כפטריות אחרי הגשם".

ההורים משתתפים בפעילויות הגן?

 "יש כאלה שפעילים עם הילדים ויש כאלה שיושבים בפינת הקפה והעוגה שהכנתי להם ונותנים לילד לחוות את המשחק לבדו. לכל הורה יש גישה חינוכית משלו, יש מי שיילחם על צעצוע שחטפו לילד ויפתור את העניין עם ההורה של הילד, ויש מי שייתן לילד להסתדר בעצמו. גם ההורים עוברים תהליכים".

מי מתערב כשצריך? הגננת או אמא?

"תלוי, אבל רוב ההורים רוצים לשמוע מה יש לגננת לומר. הגן מציע אפשרות שבין מסגרת ביתית וגן רגיל, ובניגוד למה שחושבים, הוא אינו פונה לשכבה סוציו־אקונומית מסוימת. יש כאן הורים צעירים שהחליטו לגדל ילדים כמו פעם ולחוות איתם את ההתפתחות היום־יומית".

 פעלולים, בית להורים ולעוללים | אבן יהודה