אם הדברים היו מסתדרים לפני התוכנית של רוני עובד, היא היתה היום בכלל פסנתרנית. אבל לפני 11 שנים היו בקונסרבטוריון העירוני במוצקין מקומות פנויים בכיתת כינור, והדברים התפתחו כך שהיום היא מנגנת בפילהרמונית הצעירה ובקונסרבטוריון הישראלי שטריקר בתל אביב.

"עליתי על דרך המלך". רוני עובד | צילום: מיקי שרון

היא עזבה את מערכת החינוך לטובת בגרות אקסטרנית כדי להתפנות לשגרת האימונים התובענית ולנסיעות היומיות למרכז הארץ לקונסרבטוריון בתל אביב. נושא המגורים הוא קריטי עבורה, כמי שמתכננת קריירה מוסיקלית. "במרכז גיליתי מציאות שלא תיארתי לעצמי. פתאום קיבלתי דברים שלא חלמתי עליהם, כמו הצעות לנגן עם תזמורת והופעות סולו, וזה קשה יותר כי המורים במרכז יותר קשוחים ויש להם ציפיות אחרות".

מתסכל?
"כן, כי תכל'ס כשאת קרובה לצלחת קל יותר להתבלט, וכשאת גרה בפריפריה, צריך להילחם על כל דבר. קשה גם עם הנסיעות שגוזלות המון זמן, ובמרכז לא מבינים את זה. זה שונה ב-180 מעלות. בחיפה מהללים אותי, ואז אני מגיעה לת"א ושם התחושה היא שלא סופרים אותך. הרמה שם שונה מהרמה בחיפה, אבל בסופו של דבר אני עומדת בה"

את באה מבית מוסיקלי?
"ממש לא. אמא שלי מנהלת את אורט פסגות בכרמיאל, ואבא מנהל סניף בנק של מרכנתיל. גם שתי אחיותיי, אור ונועם, אינן קשורות למוסיקה. זה יתרון מבחינתי לדעת שזו הבחירה שלי לעסוק במוסיקה, ואין גורם שדוחף או מכריח. כשהיו לי תהיות או התלבטויות, תמיד קיבלתי את תמיכת המשפחה, אבל אף אחד לא אמר לי מה לעשות.

"אנחנו מקשיבים להרבה סוגי מוסיקה בבית, ואני זוכה לטעום מהרבה עולמות, שירים ישראליים וגם דייוויד בואי. רוב היום אני עסוקה במוסיקה קלאסית, וטוב גם להתנתק ממנה קצת".

"זה בא ממני"
היא בת 17 וחצי, הצעירה בין שלוש בנות משפחת עובד מקרית מוצקין, ועד לפני חודשיים למדה בבית הספר רעות לאמנויות בחיפה. יש לה בארון שמלות ערב שרכשה במיוחד לכבוד ההופעות בפילהרמונית או הופעות סולו אחרות ("קשה למצוא שמלות ערב לצעירות") והיא מנגנת על כינור איטלקי בשווי של כ-100 אלף שקל, שהוריה רכשו עבורה לפני שנה ("אין לי תעודה של מי שבנה אותו, אנחנו עדיין מחפשים אחריו").

את עולם המוסיקה גילתה בגיל חמש, כשההורים רשמו אותה למסלול טרום כלי בקונסרבטוריון: "ילדים בגילי שמנגנים באופן רציני זה בדרך כלל בגלל שמישהו דחף אותם. אצלי זה בא לגמרי ממני. בטרום כלי טועמים מעולם המוסיקה, מכירים כלים ושרים שירים והתנסיתי בזה. לפני שעליתי לכיתה א' אמרתי שאני רוצה לנגן בפסנתר, וכשבמזכירות הציעו לי כינור, הסכמתי. אמא הזהירה אותי שזה כלי קשה ושמוכרחים להתמיד, אבל אני פשוט נשאבתי.

בשלב הבא הגיעה המורה בלה פוריסמן שנכנסה במקרה לשיעור שניגנתי בו, ולקחה אותי להיות תלמידה שלה. היא התייחסה אלי כאל ילדת פלא, ובזכותה נחשפתי למרכז המוסיקה בירושלים. נציגים משם באו לשמוע אותי כשהייתי בכיתה ו' ואמרו לי שבעתיד ירצו שאצטרף לפילהרמונית הצעירה".

"הלוואי שתתאפשר לי קריירת סולו". רוני בגיל 12. צילום: פרטי

בכיתה ח' כבר הובילה את התזמורת בבית הספר רעות, וזמן קצר לאחר מכן נכנסה לתוכנית דייוויד גולדמן לנגנים צעירים מצטיינים, שיוצרת אנסמבלים קאמריים צעירים ברחבי הארץ. "ניגנתי בהרכב הצפוני של התוכנית והמשכתי לפילהרמונית הצעירה. פתאום ראיתי שכל הנגנים הצעירים הם מתל אביב ומירושלים, והם בקושי יודעים איפה נמצאת חיפה.

בשנה שעברה עברתי ללמוד בקונסרבטוריון הישראלי שטריקר אצל ד"ר גיא סיגר, ומאז אני נחשפת להרבה יותר קורסים בינלאומיים, כיתות אמן ונגנים מהשורה הראשונה שאני זוכה לעבוד איתם. טסנו לפסטיבל בשווייץ, יש הרבה יותר שיתופי פעולה עם המרכז למוסיקה בירושלים, ואני מרגישה שעליתי על דרך המלך. בקיץ האחרון זכיתי להופיע בפעם הראשונה בהופעת סולו בחו"ל.

"בד בבד עשיתי עם עצמי תהליך ארוך של עבודה עצמית והבנתי שהגישה המתלוננת של 'למה אנשים מהמרכז מקבלים סולו ואני לא' היא גישה שמורידה ולא מרימה. וזה שהמורים קשוחים, זה לא בגלל שאני לא טובה אלא כי הם חושבים שאני יכולה. אמרתי לעצמי 'תפציצי, וככה יתפסו ממך יותר'. אמא שלי היתה לצידי ולקח המון זמן עד שזה קרה"

ולמה עברת לאקסטרני?
"בשנה שעברה, בכיתה י', היה מאוד קשה לתמרן בין הנסיעות לת"א לבין הלימודים. הלימודים חשובים לי, אני לומדת חמש יחידות במתמטיקה והגברתי גם פיזיקה עד שוויתרתי, כי שיעורי הפיזיקה עלו על השיעורים הפרטיים בנגינה.

רצתה ללמוד בכלל פסנתר. רוני עובד. צילום: מיקי שרון

"הלימודים בתיכון תובעניים ואני לקחתי הכל ברצינות, עד שראיתי בתעודת המחצית שהציונים יורדים בגלל ההיעדרויות, ואני לא מתקדמת. מין מצב של 'תפסת מרובה - לא תפסת'. הבנו שצריך לעשות שינוי, ובעולם המוסיקה המון ילדים לומדים באקסטרני.

"אם ציוני המגן שלי לא היו נפגעים, הייתי נשארת בבית הספר, אבל ציוני המגן מתבססים על נוכחות ומורידים לי. בבית הספר ניסו ללכת לקראתי, אבל זה לא הסתדר.

"לבגרות בהיסטוריה ניגשתי לבד וקיבלתי 95, ואין סיבה שלא אקבל ציונים כאלה גם בכל המקצועות האחרים. חשבתי שבעקבות השינוי יתפנה לי המון זמן, אבל זה ממש לא ככה, אפילו להפך – כשהמורים שומעים שיש יותר זמן, הם מכוונים את ציפיותיהם בהתאם.

"כל אחד מהמורים שלי רוצה שאתן את המקסימום ולפעמים הם שוכחים שאני בסך הכל ילדה בכיתה י"א, שצריכה גם זמן ליהנות ולעשות שטויות, ולא רק להיות מכונת ציונים ונגינה. וברגע שמאבדים את הכיף זה לא שווה את זה".

"מקום מכובד"
כמה שעות אימונים נדרשות ממך ביום?
"באופן אישי אני צריכה להתאמן ארבע שעות. לפני שעברתי לאקסטרני לא היו לי השעות האלה. אני מתאמנת בבית, ההורים דאגו שיהיה לי חדר להתאמן בו, עוד לפני שהאחיות שלי עזבו. אבל גם היום אני לא מצליחה להתאמן ארבע שעות בכל יום, כי אני נמצאת כל יום כמעט ארבע שעות בדרכים, ובחודש הבא מחכה לי רצף של בגרויות. אני עושה בין השאר גם רסיטל במוסיקה של 5 יחידות".

מה היעד שלך בעצם?
"התכנון שלי הוא להמשיך לנגן תמיד, והלוואי שתתאפשר לי קריירת סולו, אבל יש כל כך הרבה נגנים מצטיינים בעולם, וקשה להתבלט. עדיין לא החלטתי אם אהיה מורה לכינור, או אנגן כחלק מהרכב או האופציה הקשה ביותר - אופיע סולו.

"אני יודעת שאעסוק במוסיקה בכל מקרה, אבל אני שומרת על כל האופציות פתוחות. התכנון לטווח הקרוב הוא מסלול של מוסיקאי מצטיין בצבא. בהמשך ארצה להתחיל תואר ראשון במגמת ביצוע ותואר שני במוסיקה או בפסיכולוגיה. אולי בעתיד אשלב בין שני אלה".

איזה תגובות מקבלת מהסביבה?
"החברים הקרובים הם הכי תומכים בעולם. אבל קיבלתי גם תגובות עוינות אפילו מאנשים שלא מכירים אותי, דיבורים מאחורי הגב ופרצופים. זה התחיל כשהתחלתי להוביל את התזמורת בכיתה ח', כשעקרונית אמורים לקבל את זה רק בט'.

"מי שמכיר אותי באמת יודע שאני מפרידה את המוסיקה משעות החברה, אבל חברים שמנגנים התחילו לעקם את האף ולפעמים הרגשתי עוינות. אני מאוד רגישה לתגובות ולפעמים זה באמת קשה".

זה מחיר התהילה?
"זה מין דבר שלא מדברים עליו, אבל כולם יודעים שילדים שהם עילויים מקבלים את הכבוד ואת מה שמגיע להם, פשוט כי זה מגיע להם. אני נמצאת בין הילדים המוכשרים האלה, אבל גם בתוך האליטה יש את האליטה, ואני חושבת שאני במקום מכובד מאוד.

"אני מרוצה מההישגים שלי אבל גם מאוד ביקורתית ושופטת את עצמי, ולפעמים הראש שלי עובד נגדי. אני אומרת לעצמי שאני חייבת להצליח, אבל יודעת שכשאני מלחיצה את עצמי אני לא מצליחה להפיק את המרב".