הסיפור של ירושלים אנדלה (20), צעירה ילידת אתיופיה מקרית חיים, שהתעקשה להתגייס ולשרת שירות משמעותי, מעורר השראה. אנדלה, הסובלת ממחלת עיניים שמגבילה את ראייתה, היתה מוכנה אף לממן מכיסה עדשות מיוחדות ויקרות, שבלעדיהן צה"ל לא איפשר לה לצאת לקורס קצינים ולהגשים את חלומה.

לבסוף גורמים בצה"ל התרגשו מההתעקשות, והצבא מימן לה את העדשות. בימים אלה, לאחר שסיימה קורס קצינים, אנדלה עוברת השלמת חילית שתכשיר אותה להיות בסופו של דבר קצינת לוגיסטיקה באחד הגדודים או החטיבות בצה"ל, שם תשמש אחראית על מערך ההיסעים של היחידה בה תוצב.

העדשות הגיעו ביום האחרון של ההכנה לקצונה. ירושלים אנדלה בסיום קורס קצינים | צילום: דו"צ

אנדלה נולדה באתיופיה ועלתה לארץ בשנת 2001, כאשר הייתה בת שנתיים וחצי, עם אמה ואחותה, בלי אביה, שאותו לא הכירה כלל. עד גיל ארבע התגוררה המשפחה במרכז הקליטה ספיר בקרית ים, ולאחר מכן עברה לקרית חיים. היא למדה בבתי הספר מגינים וארלוזורוב, ובהמשך בחטיבה ותיכון מקיף קרית חיים. אמה עובדת כמפקחת בחברת כוח אדם, ויש לה עוד אחות בת 12

שני ניתוחים בעיניים
אנדלה: "כנערה עסקתי הרבה בספורט. בכיתה י"א הייתי בנבחרת ריצה, למרות שסבלתי מאנמיה. היה לי כוח מתפרץ והייתי טובה מאוד בריצות קצרות. גם אהבתי מאוד לרקוד, ורקדתי בכל מיני מסגרות, אבל ספורט היה התחום העיקרי שעסקתי בו בגיל הזה.

"ואז הגיע הזמן להתגייס: בהתחלה, בגלל בעיות משקל, הורידו לי פרופיל ונתנו לי מעט מאוד אופציות לבחור. אז עליתי מ-49 ל-50 ק"ג. הבאתי מרופא המשפחה את כל המסמכים הרפואיים, ואז התברר לצבא שגם עברתי שני ניתוחים, לאחר שאובחנתי כסובלת ממחלה בשם קרטוקונוס - ניוון קרנית, או קרנית חרוטית, מחלה שגורמת לעיוות בצורת קרנית העין, ומשמעות עיוות זה של הקרנית היא אסטיגמציה–עיוות של התמונה המתקבלת על ידי העין".

נכון לעכשיו, המחלה נעצרה. ירושלים אנדלה. צילום: דו"צ

מתי גילית שהקרנית שלך פגועה?
"בגיל מוקדם. בכיתה ה' נהגתי לשפשף המון את העיניים והייתי מתאמצת לראות טלוויזיה. אמרו שאני חייבת להרכיב משקפיים. בכיתה ז' המשקפיים לא עזרו, אז שלחו אותי למיפוי קרנית וגילו את הבעיה. מאז אני במעקב, והמצב רק החמיר. עברתי שני ניתוחים, אחד בכל עין, כדי לעצור את התקדמות המחלה, ואני חייבת משקפיים עם צילינדר גבוה".

איך זה בא לידי ביטוי ביום יום?
"אדם רגיל רואה היטב אובייקט משישה מטרים, ואני רואה רק משלושה מטרים. נכון לעכשיו, המחלה נעצרה, אבל כל חצי שנה אני עושה מיפוי קרנית כדי לבדוק מה המצב שלי. בסופו של כל התהליך הזה קיבלתי פרופיל 45".

מסלול קציני לוגיסטיקה
עם הירידה הדרסטית בפרופיל, התפקידים שצה"ל הציע לה היו בעיקר תפקידי מטה, פקידות, שלישות. "הציעו לי כל מיני תפקידים, אבל לא רציתי. אני לא יכולה לשבת בין ארבעה קירות. בסופו של דבר שיבצו אותי למסלול ייעודי לקצינים, בו יכולתי להתגייס למספר חילות, בהם תקשוב ולוגיסטיקה, חימוש, חילוץ והצלה. שובצתי למסלול של קציני לוגיסטיקה".

בשנים האחרונות פיתח צה"ל מסלולים מיוחדים לבעלי פרופיל נמוך מ-64, על מנת שגם הם יוכלו לעבור קורס קצינים, תוך ניסיון להעניק שוויון הזדמנויות לכל אלה שרוצים ויכולים, מסלול מזורז שבסופו מאפשר לשאת על הכתף דרגות קצונה אחרי שנה במדים.

מאושרות יחד. אנדלה עם אמה ואחותה בטקס הסיום. צילום: דו"צ

עבור אנדלה, להגיע לסוף המסלול היה אתגר יוצא דופן. "זה הלך מאוד קשה, לא כי רצו להקשות עלי, אלא בגלל הבעיות הרפואיות שלי, והרצון לשמור על מצבי שלא יתדרדר. כדי לצאת למסלול הזה של קורס קצינים הייתי צריכה אישור של ראש תחום עיניים בחיל הרפואה, ד"ר דן הלר. תוך כדי המסלול, הראייה נחלשה, וכדי לעבור את הקורס הייתי זקוקה לעדשות מיוחדות ולא למשקפיים"

אישור ברגע האחרון
אחרי הטירונות שעברה בעיר הבה"דים, בלי קושי, התעוררה עוד בעיה להמשך דרכה של אנדלה בצבא: מי יממן את העדשות המיוחדות שהיא חייבת כדי שתוכל לעבור את הקורס. "בזמן ההכנה לקצונה הלכתי לאופטומטריסט, שהסביר לי כי עדשות כפי שאני צריכה מיוצרות רק במפעל אחד בעולם, ולוקח חודש וחצי עד שהן מגיעות לארץ. חזרתי לד"ר הלר, ראש תחום העיניים, שליווה אותי כל הזמן, כדי למצוא פתרון. הלכתי לעוד אופטומטריסט שמצא לי פתרון, אבל אז הסתבר שהעדשות שהוא מציע לא נמצאות בסל של הצבא, והן יקרות מדי

"בסוף ד"ר הלר ישב עם נציג המפעל שמייצר את העדשות האלו וניסה למצוא הסדר. עדשות כאלה עולות כ-8,000 שקל, וכל שנה צריך להחליף. היה סיפור, ואני אמרתי שאם זה התנאי שאני יוצאת לקצונה, אני אממן לבד את ההפרש בין מה שהצבא מספק למה שאני צריכה בפועל. בסופו של דבר עשו עבורי מאמץ גדול, גם עם קיצור זמן הבדיקות וגם עם מימון העדשות. הכל היה תוך כדי מרוץ עד לתחילת הקורס, והעדשות הגיעו ביום האחרון של ההכנה לקצונה. עברתי עוד בדיקה, ואז ממש ביום האחרון אושר לי לצאת".

מסלול ללא הנחות
את קורס הקצינים עשתה אנדלה במסגרת "נבו" בבה"ד 10 שבעיר הבה"דים, ולא בבה"ד 1. "יש מספר מצומצם של מקומות בקורס כזה, שמיועד לכל אלה שלא מסוגלים לעבור את הקורס בבה"ד 1. אבל אני התאמצתי כל כך כדי להגיע, ולא היה לי ספק שאני עוברת".

יכולת להיות פקידה או מש"קית לוגיסטיקה.
"ברור שהרבה יותר פשוט היה אילו הייתי מסכימה להיות פקידה. היו כמה רגעים שאמרתי לעצמי, 'קחי את הרגליים ולכי להיות מש"קית לוגיסטיקה'. אבל לא רציתי לוותר, כי ידעתי שלא ארגיש שאני ממצה את עצמי ועושה תפקיד שחשוב לי".

היה לך קשה בקורס?
"בקורס עצמו אין מאמצים פיזיים או מטווחים. זה קורס שרובו עיוני. במשך חמישה שבועות מעבירים את התכנים העיוניים, אבל עדיין זה מאתגר. בקורס שלנו היו הרבה חוזרי שירות, בעלי תואר עתודאים ובעלי מוגבלויות. אצלי בקורס היתה עיוורת עם כלב נחייה, ומישהי על כיסא גלגלים. זה לא פשוט, ושם אתה מבין שאתה לא לבד, ושיש עוד אנשים שהצבא מאפשר להם להיות קצינים למרות הקשיים שלהם"

בימים אלו מתחילה אנדלה את ההשלמה החילית בעיר הבה"דים, הפעם כמעט ללא הנחות. "מדובר במסלול של עשרה שבועות. שם אני עושה הכל כמו כולם, עם נשק, עם מטווחים ועם שבוע שטח, עם כל המגבלות שלי. ברור שיש דברים שמגבילים אותי, אבל תהיה היענות מהסגל לעזור לי, כדי שמצב הראייה שלי לא ידרדר. בגדול, אני רוצה לעשות את מה שכולם עושים, ולא להיות מוגבלת".

בשבועות האחרונים, האפליה כלפי עולי אתיופיה עלתה שוב לכותרות. אנדלה מצידה טוענת כי לא חוותה אפליה כזו - לא בתיכון ולא בצבא, ומעולם לא הרגישה שונה. להיפך: רבים שיבחו אותה על המאמצים שהיא עושה כדי להתגבר על המגבלה בעיניה.

חולמת על קריירה צבאית?
"כן, לשם אני שואפת. אני רוצה ללמוד במקביל אדריכלות, ולהשתלב בתפקידים מקצועיים בחיל. יש מספר תפקידים מאתגרים שאני רוצה לעשות".