סיפורו של חיים בן דוד (29) נכנס בקלות למקום גבוה ברשימת הניסים שחוו בני האדם. זהו סיפור שמתחיל רע, עם תאונה מחרידה, שאחריה היה ספק אם ישוב לתפקד או שיישאר צמח, ומסתיים עם טוויסט בעלילה שכולל סוף מרגש.

ביום חמישי, 26 ביולי 2012, סיים הכדורגלן חיים בן דוד ערב צוות עם חבריו לעבודה, ועשה את הדרך במכונית היונדאי שלו מהקריות לכיוון ביתו במעלות. באזור מעיליא, מסיבה שאינה ברורה, התהפך עם רכבו, שנחת על סלע גדול. הסלע חדר את גג הרכב ופגע בראשו של בן דוד.

"אחרי אירוע כזה אתה חי את היום, ולא את העתיד או את העבר". חיים בן דוד. צילום: נחום סגל

כוחות ההצלה שהגיעו למקום פינו אותו במצב קשה מאוד למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, כשהוא מורדם ומונשם. הרופאים הכינו את המשפחה לגרוע מכל, אבל בן דוד נלחם, ואחרי שלושה שבועות של תרדמת הוא פקח את עיניו והחל תהליך שיקום ממושך.

שבע שנים אחרי אותו יום, ובניגוד לכל ההערכות, הוא חזר למגרשים, ובמשחקו הראשון אפילו כבש שער. את מה שקרה אחרי כיבוש השער אפשר לתאר רק במילה אחת: טירוף.

רגעי השיא והשפל
הקריירה הספורטיבית של בן דוד החלה בקבוצות הנערים והנוער של סקציית מעלות. כבר מגיל צעיר הוא סומן כפוטנציאל גדול, ומספר קבוצות מליגות בכירות סימנו אותו. אחת מהן היתה הפועל כפר סבא, שבה, בגיל 17, בעונת 2006/7 עלה לבוגרים בזמן שהקבוצה שיחקה בליגת העל.

בן דוד: "התאמנתי איתם מספר אימונים, ובמסגרת השיחות בינינו הבטיחו לי שאקבל דירה. כעבור מספר שבועות הם עדיין לא עמדו בהסכם, ולצערי עשיתי טעות וויתרתי על החוזה שם. לא הערכתי את מה שיש לי בידיים, חשבתי שאני כוכב גדול, שיכול בגילו להעמיד אולטימטום שאם אני לא מקבל דירה אני עוזב, והם פשוט שיחררו אותי".

ההחלטה של בן דוד שלחה אותו חזרה לליגות הנמוכות, והוא חתם לעונה אחת במכבי טמרה, ואחריה חזר למעלות. "אילו הייתי יכול לחזור אחורה, אין לי ספק שהייתי נשאר בכפר סבא גם אם הייתי צריך לישון שלוש שנים בפנימייה, העיקר לשחק. אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל זה היה פספוס לא נורמלי. הייתי ברמה הכי גבוהה, ולא ניצלתי את זה. זאת טעות שלי, ואני לא מאשים אף אחד. הייתי צעיר, וקיבלתי החלטה שגויה"

כך קרה שמשחקן עם פוטנציאל לשחק בליגת העל חזר בן דוד לצפון, שיחק בליגות לא מקצועניות, וכדי להתפרנס הוא החל לעבוד כנציג של חברת תקשורת. במסגרת עבודתו, הוא בילה עם חבריו לעבודה בערב גיבוש בקריות, ערב שאחריו חייו השתנו מהקצה לקצה.

"בכיתי עם עצמי בלילות". בן דוד לאחר התאונה | רפרודקציה: נחום סגל

מה אתה זוכר מאותו יום?
"אני זוכר את היום של התאונה, אבל לא את התאונה עצמה. מהאירוע אני לא זוכר שום דבר, ולא בדיוק יודע מה קרה שם. מה שאני זוכר זה שכמה שעות לפני כן הייתי בערב צוות שהתקיים ביום חמישי בערב ט' באב. בגלל המועד, ביקשתי להשתחרר מהערב הזה, כי לא היה נראה לי מתאים לחגוג בט' באב, אבל אמרו לי שאני חייב להגיע, ואם לא, יש סיכוי שיפטרו אותי.

"בסביבות השעה 12 וחצי בלילה יצאתי מהקריות כדי לחזור הביתה, וכמה דקות לפני שהגעתי הביתה קרתה התאונה. באזור מעיליא, מסיבה שאני לא זוכר, נתקלתי בסלעים, וממה שסיפרו לי, הרכב התהפך באוויר ונפל על סלע שפגע לי בראש. התאונה היתה מאוד קשה, הייתי בתרדמת, מונשם, שלושה שבועות בבית החולים".

מה אמרו הרופאים?
"הם לא נתנו הרבה סיכויים שאתעורר, ואמרו לאחי שהסיכויים שלא אצא מזה הם 60 אחוז, ובכל מקרה לא אחזור להיות מה שהייתי, כי עברתי שני ניתוחי ראש אחרי שבר בגולגולת".

שיקום של שנה
אבל כאמור, בן דוד נלחם, ולמרות הפסימיות של הרופאים, הוא התעורר. "כשהתעוררתי, לא יכולתי לדבר", הוא משחזר. "לא דיברתי קרוב לחודש. פשוט לא הצלחתי להוציא מילה. הגוף לא נתן לי לדבר, למרות שזיהיתי את כולם והייתי בהכרה מלאה.

"האיש הראשון שראיתי היה אחי הגדול, ושאלתי אותו בתנועות ידיים מה אני עושה ואיפה אני. התחלתי לבכות, והוא הרגיע אותו וסיפר לי שעברתי תאונה מאוד קשה, ושהייתי בתרדמת שלושה שבועות. לא האמנתי למה ששמעתי, כי מבחינתי הרגשתי שישנתי רק כמה שניות".

לאחר שבועות ארוכים של טיפולים בבית החולים, החל תהליך השיקום האינטנסיבי בבית לוינשטיין. "זה היה תהליך לא פשוט, והמשפחה מאוד עזרה לי. אם לא היתה לי משפחה כזאת, לא הייתי שורד את מה שעברתי, כי גם כשהייתי מורדם הרגשתי אותם לידי וידעתי שהם שם.

"הייתי בשיקום כמעט שנה. עבדתי הרבה על חזרה לדיבור, כי לא יכולתי לדבר בכלל. משחקי זיכרון, ריפוי בעיסוק, וחזרתי ללכת. למזלי אני אדם חזק, ולא נתתי למצב הזה להביא אותי לרחמים עצמיים, וגם לא רציתי שמישהו ירחם עלי. זה מה שעזר לי וחיזק אותי להתמודד ולהיאבק כדי לחזור למה שהייתי לפני התאונה".

חיים בן דוד. צילום: נחום סגל

אתה מסוגל לדבר על התאונה?
"היום יש מצבים שאנשים מדברים על זה ומתעניינים בנושא, ואין לי בעיה לשבת ולשתף, כי אני גאה בעצמי שהתמודדתי עם הבעיה בצורה כזאת ויצאתי מזה. אני יודע שהרבה אנשים היו מתרסקים מדבר כזה. אחת הסיבות שחזרתי גם לכדורגל היא כדי להוכיח לעצמי שאני יכול".

ובכל זאת, מה עובר בראש באותם ימים של השיקום?
"היו הרבה מחשבות. הכי קשה היה להתמודד עם העובדה שהייתי כמעט שנה וחצי מנותק מכל פעילות. כל השנים התקיימתי מהכדורגל, ופתאום, במכה, הכל נעצר. נשארתי בלי כדורגל, בלי לימודים, ואני צריך לחשוב על החיים שלי ומה אני עושה. הייתי בוכה הרבה לבד בלילות, היו הרבה שאלות, כמו איך אני קם ומתקדם עם החיים שלי".

ואיך מתמודדים? מה עשית במהלך השנים האלה?
"האמת שלא הרבה. הייתי בעיקר בבית, ולפני חצי שנה התחתנתי. לפני ארבע שנים, כשנפרדתי מהאקסית שלי, הכרתי בחורה מדהימה, ברית, שעזרה לי והרימה אותי, וידעתי שנתחתן בסופו של דבר. ברור לי שההיכרות בינינו סייעה לי הרבה בשיקום ונתנה לי ביטחון".

חזרת לנהוג?
"כן. כולם שואלים איך לא פחדתי לעלות שוב על ההגה, ואני מסביר שלא הרגשתי את הפגיעה ולא חוויתי את מה שהמשפחה שלי חוותה. מבחינתי ישנתי, קמתי, הלכתי לבית לוינשטיין. יכול להיות שאם הייתי חווה וזוכר את התאונה עצמה, היה לי פחד לנהוג".

החזרה למגרשים
וכאמור, לפני כמה שבועות חזר בן דוד למגרשים. בתחילה רק לאימונים עם קבוצת נעוריו, סקציית מעלות, עד שלפני שבועיים הוא קיבל דקות ראשונות במשחק הליגה מול אחי עכו. שם הגיע רגע הטירוף. את התאריך הזה, 5 בינואר 2019, הוא לא ישכח לעולם.

"קשה לתאר במילים את ההרגשה. כשעבאס סואן המאמן דיבר איתי לפני שנכנסתי, לא הצלחתי לשמוע אותו מרוב התרגשות. נכנסתי עם כל המוטיבציה, ואז הגיע השער וזה כבר היה טירוף. זה רגע שהיה שווה הכל. פשוט בכיתי, לא ידעתי לאן לרוץ, וכולם רצו אליי וחיבקו אותי.

"אם לא פרשתי מהכדורגל וחזרתי לשחק, אז כנראה שהכדורגל הוא באמת חיידק. בתחילת העונה ניסיתי להצטרף לבית"ר נהריה וזה לא כל כך הסתדר, אז החלטתי לוותר לגמרי. רק לפני כמה שבועות, הדוד שלי, מוטי בן דוד, שכנע אותי לחזור, והחלטתי ללכת על זה עד הסוף. לקחתי את עצמי בידיים וחזרתי לעניינים בליווי צמוד של מאמן הכושר שחף טונר, שלקח אותי בשתי ידיים כפרויקט, עזר לי מאוד מבחינת כושר משחק ואיזן אותי".

וכדי להבין עד כמה הגורל יכול לתעתע בסיפור של בן דוד, תעיד העובדה כי מי שספג את השער מרגליו היה חברו הטוב מילדות, גיא סלמה, שוערה של אחי עכו. "גיא הוא אחד האנשים שאני הכי אוהב", סיפר בן דוד.

"שיחקנו יחד מגילאי ילדים, הוא ליווה אותי כל הדרך מאז התאונה. אבא של גיא הוא אבא שני שלי. בימים הקשים שאחרי התאונה הוא דאג לי. לא הייתי אצל פסיכולוג מעולם, גיא היה הפסיכולוג שלי. כל שיחה בינינו נמשכה כמה שעות. אבא שלו היה במשחק, ולמרות שכבשתי מול גיא, הוא שלח לי אחרי המשחק הודעה: 'ילד שלי, אני מתרגש בשבילך'".

ומה התוכניות הלאה?
"הזמן יעשה את שלו, אבל אם עברתי את מה שעברתי, השמים הם גבול. כרגע החלום שלי הוא לחזור בכדורגל ליכולת שהייתי בה לפני התאונה. מה שבטוח זה שהחיים מקבלים משמעות ופרופורציה. אחרי אירוע כזה, אתה חי את היום, ולא את העתיד או את העבר".