אני יצחק רבין מעכו, ערבי מוסלמי", הוא פותח ישירות. "נולדתי שבועיים אחרי רצח ראש הממשלה, ואבא החליט שזה יהיה שמי הפרטי. אבא אהב את רבין ואת המדינה, ואני בדיוק כמוהו".

יצחק רבין חלוואני. "להחליף את השם? לעולם לא!" | צילום: נחום סגל

יצחק רבין חלוואני (24) רגיל לתגובות הנדהמות ולהערות הסובבים אותו בנוגע לשמו. "להחליף את השם? לעולם לא!" הוא אומר, וידיו אוחזות בשרשרת הזהב התלויה על צווארו, שעליה מנצנץ תליון מגן דוד קטן שמייצג גם הוא את הזהות יוצאת הדופן שגיבש לעצמו.

משתגעים על רבין

"כולם משתגעים מהשם שלי, יהודים וערבים", הוא אומר. "כשעבדתי בתחנת דלק היה לי תג שם, ולקוחות הצטלמו איתי והעלו את התמונות לפייסבוק. היו כאלה שבכו מהתרגשות. היום, בחנות הנעליים שבה אני עובד, כשאנשים מעירים שנתתי שירות נהדר, מנהלת החנות בחוצות המפרץ אומרת, 'ולא תנחשו איך קוראים לו'. השם שלי מרגש מאוד את היהודים. גם אני מתרגש לשאת שם מכובד של מי שהיה ראש הממשלה".

ואיך מגיבים בחברה הערבית?
"המון אנשים אמרו לי, 'אתה מוסלמי, תחליף את השם, זה לא מתאים', אבל אני עונה, אין מצב, לא אחליף לעולם עד שאמות. גם בגלל שאבא שלי, אוסמה חלוואני, ידע מה הוא עושה כשקרא לי כך וגם בגלל שאני אוהב את המדינה.

"אני ילד עשירי במשפחה, ולכל האחים שלי יש שמות ערביים מסורתיים. בשלב מסוים החברים בשכונה ניסו לתת גם לי שם ערבי. קראו לי 'אברהים' ו'אחמד', אבל פשוט לא עניתי. שאלו גם את האחים שלי מה קורה איתי ואם אני לא מתכוון להחליף שם".

את ילדותו המוקדמת הוא זוכר "כילד מיוחד עם השם הכי מיוחד מכולם. עפתי מזה לשמים". כשהיה בן חמש שאל לראשונה את אמו לפשר השם. "אימא דאגה לי ושאלה אם אני מסתדר או שהשם מפריע למישהו, ואמרתי שלי זה לא מפריע, אבל היו הרבה אנשים אחרים שזה הפריע להם.

"עד היום אין אחד שלא חופר לי על זה, לחיוב או לשלילה, אבל מבחינתי זה פשוט, כי כשאני רוצה לעשות משהו אני לא מתייחס לאף אחד.

אם היו יותר אנשים שחושבים כמוני, היינו חיים פה טוב יותר" | צילום: נחום סגל

"תכל'ס, יש לי שם ישראלי שאני אוהב והוא לא צריך לעניין אחרים, רק אותי. אני מתחבר לישראלים, אפילו יותר מאשר לערבים, לכן אני חושב לעבור לאזור המרכז, כי שם החיים אחרים, וממילא כל החברים שלי יהודים. וכשאני מנסה ללמד חברים ערבים על המדינה הם מתבצרים בצד שלהם ולא מתחברים. יותר נוח לי בין אנשים כמוני, אז פשוט חסכתי את זה מעצמי והתרחקתי".

בין היהודים אתה מרגיש לגמרי בבית?
"יש לי דם ישראלי ואני חושב כמו היהודים. יש לי כמה חברים שהצלחתי 'להעיר' ולגרום להם להבין שזאת המדינה הנכונה. אין לי חברים פלסטינים, לכולם פה יש תעודה כחולה, הם בני גילי ונולדו בישראל. אם תקום מדינת פלסטין, אולי רק עשרה אחוזים מהערבים ירצו לחיות בה. הרוב ירצו להישאר בישראל. אני מוכן להיכנס למלחמה בשביל המדינה".

חשבת לשרת בצבא?
"אבא שלי רצה שאשרת בצבא, אבל אחרי שהוא נפטר לקחו את הכול יותר קשה בבית. רציתי לשרת, ואם יגידו שאני יכול לעשות צבא בגילי, אני מוכן. אם תפרוץ מלחמה, אין לי שום בעיה להילחם למען המדינה.

"החיים כאן טובים ומי שאומר אחרת, ולא משנה מאיזו דת, משקר. אנחנו לא חיים כמו במדינות ערב וכמו הפלסטינים: יש אוכל בשפע ויש עבודה. גזענים יש משני הצדדים ואני לא מקבל אותם. אנשים אוהבים להתלונן, אבל הם טועים. אנחנו חיים במדינה שמעריכה את בני האדם".

אבא רצה, אימא זרמה

הוא גר עם אמו ("היא קוראת לי יצחק ולפעמים יצחקי") ועם כמה מאחיו בעכו העתיקה, בקרבת המגדלור, ועובד בחנות נעליים. החברים קוראים לו "יצחק" או "רבין", ורק היום, אחרי שבגר, הוא מרגיש בנוח להודות שהשם שניתן לו הציב לפניו קשיים שהחלו בגיל הנעורים ולא פסקו מאז.

"כשהילדים בבית הספר הבינו מי זה יצחק רבין מצאתי את עצמי יושב בצד. אף אחד לא התקרב אליי. כולם הסתכלו עליי בגלל השם עד שהתחלתי לשאול את עצמי למה אני חי עם האנשים האלה. לא היה לי שום חבר ואין לי חברי ילדות. התחלתי לברוח מבית הספר והייתי חוזר הביתה בוכה.

יצחק רבין ז"ל | צילום: דוד רובינגר

"אימא אמרה, 'ככה זה אנשים, ואם אתה רוצה להישאר עם השם הזה, תתמודד'. אז אני מתמודד. אימא שלי דתייה, אבל לא מהקיצוניים, וכשאבא החליט על השם היא זרמה איתו. כשהמצב החריף היא הלכה לדבר עם המנהל, שהיה חבר של אבא שלי והבין שמדובר בשם מיוחד ובמצב מיוחד.

"המורים היו לגמרי סבבה איתי, אפילו הביאו מישהי ממשרד החינוך שתחבר ביני ובין הילדים, אבל זה לא היה פשוט, וכמה אפשר לסבול? בסוף עזבתי את בית הספר וניסיתי מסגרת אחרת. כשהייתי בן 14 וחצי הפסקתי ללמוד".

הוא רואה בעברית שפת אם ונמנע מלדבר ערבית. "גם בבית, עם האחים, האחיינים ועם כולם אני מדבר עברית, למרות שבדרך כלל הם עונים לי בערבית. תמיד השתדלתי להכיר אנשים נוספים ולא להיסגר בתוך המגזר. לאבא שרפו את הרכב ארבע פעמים כי תלה עליו את דגל ישראל, וגם אצלי בחדר תלוי דגל ישראל. יש לי אח שאוהב את פלסטין ומתקשה לקבל את הדעות שלי. לפעמים יש בינינו ויכוחים שמגיעים עד מכות".

בעיקר לקראת בחירות?
"גם. בבחירות האחרונות הצבעתי למפלגת כחול לבן".
רבין הצעיר מקיים את מצוות החגים היהודיים ולפעמים גם שומר שבת. לפעמים הוא צם ביום הכיפורים וחוגג את חג הפסח. "אימא שלי צוחקת שיש מצב שהחליפו אותי בבית החולים".

אולי פשוט תתגייר?
"אני בדרך לשם. בשולחן שישי לפעמים עולות לי דמעות התרגשות ואני יודע לעשות קידוש. ביום העצמאות אני יוצא לחגוג כי אני מרגיש שזאת המדינה שלנו והחג שלנו. פעם מישהי יהודייה שאלה אותי למה בעצם אני חוגג את החג שלה, ועניתי שזאת המדינה שלי בדיוק כמו שלה והחג שלי בדיוק כמו שלה. אנחנו צריכים לחגוג יחד.

"אומרים שלמוסלמים אסור לחגוג ביום הזה, אבל אני אומר שזה לא קשור לדת, ואם זה כבר שלנו, בואו נחגוג ונעשה חיים. אם היו יותר אנשים שחושבים כמוני, היינו חיים פה טוב יותר".

מחפש כלה יהודייה

לרבין הייתה חברה יהודייה במשך שלוש שנים. "גרנו יחד שנה ונפרדנו", הוא מספר. "אם אתחתן זה יהיה רק עם יהודייה, ולילדים שלי אתן שמות ישראליים אמיתיים. אם תהיה לי בת אקרא לה לאה, על שם לאה רבין, ולבן אקרא דוד".

יצרת קשר עם מישהו ממשפחת רבין?
"לא. ניסיתי ליצור קשר בפייסבוק עם הנכדה שלו, נעה רוטמן. הצגתי את עצמי לפניה ובאותו היום פרצו לי לפייסבוק ולא הצלחתי להיכנס יותר. לא הספקתי לראות את התשובה שלה ואני מת לדעת מה ענתה.

"בכל אופן, בבית שלנו מכירים את ההיסטוריה של מדינת ישראל ושל יצחק רבין שרצה לעשות שלום ונרצח בגלל זה. ביום השנה למותו אני מתרגש כשאני רואה את הטקסים בטלוויזיה. עצוב לי, ובכל שנה הרגשות מתגברים. הוא היה אדם מדהים".

נעה רוטמן. יש בזה תקווה ואופטימיות | צילום: צביקה טישלר

נעה רוטמן: "מאוד מרגש אותי לשמוע. לא ידעתי על הסיפור, יש בזה תקווה ואופטימיות. אני זוכרת ילד ירדני שנקרא יצחק רבין על שם סבי. סבתי היתה בקשר עם המשפחה וכשהתנכלו לו, עזרנו לו להגיע לארץ. עכשיו כשאני יודעת על יצחק רבין העכואי, אשמח ליצור איתו קשר ונזמין אותו לטקסי הזיכרון".

ובתוך החיים האלה, שנראים מורכבים יותר ככל שהשיחה מתארכת, רבין הצעיר אומר שהגעגועים לאביו אינם מרפים ממנו.

"אנחנו משפחה של דייגים, ולאבא היה עסק של ספינות טיולים. היום האחים שלי מפעילים אותו. אבא היה אדם טוב שדאג לנו וידע לגרום לאורחים על הספינה ליהנות. הוא פינק אותי, היו לו חברים בני כל הדתות והוא לקח אותי איתו לחתונות ולבר מצוות של ילדיהם.

"לילה אחד שרפו את הספינה שלו וחמש ספינות אחרות. הייתי רק בן שמונה בלילה שבו הכול עלה באש, אבל אני זוכר כל פרט. באותו לילה אבא קיבל התקף לב ומת. כל כך אהבתי אותו. אם יכולתי לדבר אתו היום, הייתי מודה לו על שבחר לי שם מיוחד כזה ושהביא אותי לעולם כשכבר היו לו בבית תשעה ילדים".