מאות ליוו השבוע את רינת בן ברוך מקרית ביאליק בדרכה האחרונה. בן ברוך נפטרה לאחר מאבק במחלת הסרטן והותירה אחריה בעל, שני ילדים, בני 9 ו-11, והורים.

"קשה לי לדבר עליה בלשון עבר". אילן ורינת בן ברוך. צילום: פרטי

בן ברוך ז"ל מוכרת היטב בקריה והיתה פעילה מאוד בוועד ההורים בבית הספר יד"ע. בעלה, אילן, עשה הכל על מנת להצילה, ולקח אותה לטיפולים עד למקסיקו. אבל המחלה הכריעה אותה השבוע, והיא נפטרה כשהיא בת 42 בלבד.

בן ברוך חלתה בסרטן השד, וכאשר גילתה זאת בחודש מרץ 2016 המחלה כבר התפשטה בכל גופה. אילן: "זה התחיל מכאבי גב. רינת התחילה לסבול מכאבי גב חזקים. רופאים נתנו לה כדורים נגד כאבים, אבל זה לא עזר. הכאבים היו עצומים, וזה הגיע למצב שהיא לא הצליחה להחזיק צלחת אוכל. יום אחד, כאשר הגישה לבן שלנו לאכול, היא קרסה והתמוטטה.

"הלכנו לרופא, והיא נשלחה לבדיקות. בצילום מיד הבחינו בגידול. בשלב זה עדיין לא אמרו לנו שהגידול הוא סרטני. הרופאים לקחו ביופסיה, ורק לאחר מספר ימים התשובות הגיעו למייל. הייתי בבית כאשר הגיעו התוצאות. היא פתחה את המחשב, קראה לי ואמרה: 'אילן, זה סרטן'. עמדתי מולה ואמרתי לה: 'זה לא בהכרח מוות. אנחנו נטפל בזה בכל יכולתנו'.

"הודענו לבני משפחה קרובים על המצב של רינת, ופתחנו סוג של חמ"ל משפחתי כדי לברר מהו הטיפול הטוב ביותר שניתן לתת לה בכל העולם. דיברנו עם אנשים שעברו חוויות דומות, קראנו על מקרים ועל כל מיני דרכים לטפל במצבה. הגענו למסקנה שהטיפול שניתן במקסיקו הוא הטיפול הטוב ביותר".

פעילה נמרצת בוועד ההורים. רינת בן ברוך ז"ל. רפרודוקציה: נחום סגל

אמא דאגנית
הטיפול במקסיקו הוא טיפול אלטרנטיבי של רופאים אמריקאים, אשר יושבים על גבול ארה"ב מקסיקו, ואינו חוקי בארה"ב, אך מגיעים אליהם חולים קשים מכל העולם. למרפאות הללו יש הצלחות גדולות וגם כישלונות, והטיפול שהן מציעות הוא שנוי במחלוקת. 

"נסענו למקסיקו, והיינו שם חודש. הטיפול עזר מאוד, רינת התאוששה וחזרה לארץ במצב אחר. המחלה היתה בנסיגה, והיא התחילה לעבוד כגגנת בגן ילדים. רינת בעלת תואר במינהל עסקים ותואר שני בחינוך והוראה לגיל הרך. היא גם חזרה להיות פעילה בוועד ההורים הבית ספרי".

לפני חודשיים שוב הרגישה בן ברוך ברע. בדיקה אצל הרופא איששה את הנורא מכל - המחלה חזרה ובגדול, הפעם לראש. התקוות התנפצו לנו. בן ברוך החלה בטיפולים קונבנציונליים, אבל מצבה הידרדר במהירות והיא הפכה לסיעודית. היא ביקשה להיות ליד הוריה בתקופה הזו, ובעלה נעתר לבקשתה, ויחד עם ילדיהם עברו לבית הצמוד להוריה.

על ההתמודדות עם הילדים סיפר אילן: "לקחתי את הילדים להלוויה. היה לי חשוב שהם יהיו שם ויראו הכל, כדי שאחרי זה לא יהיו להם שאלות. הילדים מלווים על ידי צוות פסיכולוגי של בית הספר, וכמובן שגם אני איתם.

"כל לילה הם מבקשים ממני לישון איתם, ואני נכנס איתם למיטה, מחבק אותם ונרדם יחד איתם. רינת לא רצתה לספר לילדים על מחלתה, כי היא לא רצתה להפריע להם בחיים. אבל כשהיא שקעה, אני החלטתי לבד וסיפרתי להם. הם גם ראו, וכבר לא היה ניתן להסתיר.

"רינת היתה אמא דאגנית מאוד שאף פעם לא הורידה את עיניה מהילדים. כשיצאנו לחופשה, היא היתה יושבת על שפת הבריכה ולא זזה. אפילו כשהילדים גדלו, הייתי בא להחליף אותה, כדי שתוכל קצת ליהנות.

"ההשכלה של הילדים והלימודים שלהם היו בראש מעייניה. כשהבכור שלנו היה בן שנתיים, היא כבר ישבה להרכיב איתו פאזל של 250 חלקים. בגיל שלוש היא פיזרה פלקטים צבעוניים בחדר ולימדה אותו לקפוץ מפלקט לפלקט ולהגיד את הצבע שלו באנגלית.

"בגיל ארבע הילד כבר קרא תהילים. אחרי זה היא תלתה להם בחדר את לוח הכפל, וכל לילה, כשהשכיבה את הילדים, היא היתה מבקשת מהם ללמוד תרגיל אחד בעל פה וללכת לישון. כל יום תרגיל".

העיקר ללמוד
"לפני מותה, רינת השאירה לי 'הוראות' להמשך גידולם. הבקשה העיקרית שלה היא להשקיע בלימודים שלהם. למשל, הבן הבכור שלנו הוא שחקן כדורגל מצליח בתור שוער, אז היא אמרה לי שזה טוב שהוא יעבור את תקופת ההתבגרות במסגרת ספורטיבית, אבל החלום שלה שהוא יהיה בכיתת מופת בחטיבה.

"היא ביקשה ממני שאכניס אותו לכיתת מופת, זה יותר חשוב לה מהכדורגל. למרות שהיא קיבלה פידבקים מאנשי מקצוע שהוא יכול להצליח בכדורגל, המהות שלה היתה הלימוד".

"רינת העריצה את אילן, והוא החזיר לה באותו מטבע. "הדף שלך קצר מלהכיל את הגדולה של רינת. היא כל הזמן אהבה ורק רצתה אותי לידה. 'אילן תשמור עליי, אילן תדאג לי, אילן רק אתה יכול'. היה לי כיף לחזור כל יום הביתה לאהבה שלה, לאצילות שלה. רינת היתה רעיה מכילה. יהיה לי קשה בלעדיה, וקשה לי מאוד לדבר עליה עכשיו בלשון עבר".

גם ראש עיריית קרית ביאליק, אלי דוקורסקי, שהכיר את בן ברוך בעקבות פעילותה ההתנדבותית למען התלמידים, כתב עליה ביום קבורתה: "בצער רב ליווינו לפני שעה קלה את רינת בן ברוך מראשי הנהגת ההורים של בית הספר יד"ע למנוחת עולמים. הכרתי את רינת בפעילותה למען קהילת בית הספר והוקרתי אותה מאוד".