אחרי 35 שנה נסגרה פיצה רימיני ברבמד. רעיה גרודינסקי ושותפתה החליטו לנוח אחרי שנים של עבודה.

"רבע מהחיים עברו בפיצריה". רעיה גרודינסקי. צילום: נחום סגל
בתקופה האחרונה נסגרים עסקים ותיקים רבים בקריות, עסקים שהפכו לסמל עם השנים, ומוכרים בקרב רוב התושבים. עסק כזה הוא פיצה רימיני ברבמד, המשמש שנים רבות מוקד בילוי לילדי הקריה. השבוע, אחרי 35 שנות פעילות, סגרו השותפות את העסק.

אחת השותפות היא רעיה גרודינסקי, בת 63, נשואה ואם לשניים, תושבת קרית חיים, שסיפרה ל"ידיעות המפרץ" על הסיבות שהובילו לסגירה.

בשנת 1983, היא מספרת, הקימה שותפתה קטרינה את העסק כאשר הוקם המרכז המסחרי, הרבמד. חנות העוגן של הרבמד היתה אז השקם, שנסגר ברבות הימים. "עליתי לארץ בשנת 1990", סיפרה גרודינסקי, "במולדובה הייתי רואה חשבון.

"בארץ למדתי והלכתי לראיונות עבודה בבנקים ובעוד מקומות, ולא קיבלו אותי. הכרתי את קטרינה ונכנסתי לשותפות איתה בעסק. מאז 1992 אנחנו ביחד, אף פעם לא רבנו. היינו כמו משפחה".

למה החלטתן לסגור?
"אני כבר בפנסיה. בגילנו כבר לא יכולנו לעשות משלוחים, לעבוד שבתות. זה קצת קשה בשבילנו. החלטנו שהגיע הזמן לנוח קצת. קראתי שאנשים מצטערים, אבל בשביל לעשות משהו טוב צריך חומרים טובים, גבינה טובה.

"לא יכולנו למכור זול כמו שמוכרים עכשיו פיצה משפחתית ב-20 שקל, כי זה כאילו לתת לילדים שלנו לאכול משהו לא טוב. עכשיו יהיה לנו זמן לנוח, להיות עם הילדים והנכדים, כי כל הזמן עבדנו".

מי עבד בפיצרייה?
"היתה עזרה קצת מבעלי ומהילדים, אבל אנחנו עבדנו. הכנו את הבצק, את הרסק, גירדנו את הגבינה, הכל עשינו לבד".

מה בעלך חושב על הסגירה?
"בעלי שמח שאני בבית. הוא לא רואה אותי. הוא חוזר בשעה 16:00 מהעבודה, ואני ב-21:00. אז לא יכולנו לצאת לקולנוע או תיאטרון. עכשיו נתחיל דף חדש בחיים".

מה אמרת ללקוחות שלך?
"לכמה קליינטים קרובים רמזנו שנסגור. אבל לרוב האנשים אפילו לא היה לנו אומץ לספר, כי אנחנו יודעים איך הם היו באים אלינו עם הילדים שלהם, ומספרים להם איך כשהם היו ילדים, אכלו אצלנו.

"זה לא קל להגיע להחלטה הזאת. מצד אחד הגיע הזמן לשבת בבית, מצד שני, רבע מהחיים עברו בפיצריה.
"אתמול ביקרתי ברבמד, וכולם אמרו כמה הם מצטערים ואמרו שלא חשבו שזה יקרה, נותנים לי חיבוקים. היינו כמו משפחה אחת גדולה".

מה התוכניות לעתיד?
"כרגע אני מתקדמת עם ההכנות לפסח", היא צוחקת. "לראשונה אני עושה הכל לאט ובשקט. לא חשבנו לפתוח משהו יחד, כל אחת רוצה ללכת בדרך שלה. בינתיים אני צריכה לפחות חצי שנה לנוח ולטייל, אחר כך אחשוב על משהו, אולי קייטרינג. אי אפשר לשבת בלי עבודה".