צילום: אסף פרידמן, רפי קוץ בארץ האבנים הדוממות נדיר לראות לוויה שמחה. בטח לא באירועים שבהם מתחת לאבן נמצאת גופתו של לוחם שנפל בקרב בגיל 23. אבל טקס חשיפת המצבה של רב"ט משה אהרונוב ז"ל היה בכל זאת קצת משמח, מכורח הנסיבות. ככה זה כשמשפחה שביקשה קבר לבנה המת, זכתה לקבל קבר שכזה, יותר מ־60 שנה לאחר נפילתו.




אהרונוב נהרג בקרבות תש"ח, אבל נסיבות מותו נותרו אפופות בערפל כבד. 19 שנה הוא נחשב לנעדר ובשנת 1967 קיבלה המשפחה מידע על כך שבנה נטמן בקבר אחים בהר הזיתים. עם זאת, שנים ארוכות הלכו האם נזירה ז"ל וארבעת אחיו בתחושה קשה שהסיפור האמיתי לא תם ולא נשלם.

בשבוע שעבר, בטקס צנוע ומרגש בהר הרצל, נסגר המעגל. חוקרי היחידה לאיתור נעדרים של צה"ל הצליחו לפתור את התעלומה לשאלה שהטרידה את מנוחת המשפחה שנים ארוכות והציבו על קברו מצבה חדשה: "משה אהרונוב. בן נזירה ויעקב. נולד בלבנון ב־1925, עלה ב־1934. נפל בפריצה לעיר העתיקה בט' באייר 1948. בן 23 בנופלו".

רק שם פרטי, שם משפחה ופרטים מעטים אך מאחורי המילים הצנועות עומדות ארבע שנות חיפושים שבהן נהפכה כל אבן, מעשית ומטפורית, כדי להגשים לבני המשפחה את משאלתם. לדעת מה קרה.



לוויה שמחה
"האיש הזה חי 23 שנים ואיננו כבר כמעט פי שלושה מזה", אומרת נורית אבירם, אחיינתו של אהרונוב, "ופתאום אנחנו מקבלים טלפון מהיחידה לאיתור נפגעים וזוכים בדוד חדש. הסיפור הזה בלתי נתפס. כשאני רואה את המצבה, פתאום אני קולטת את גודל המאמצים שנעשו כדי לגרום לזה לקרות. אני מצטמררת מהתרגשות על כך שמישהו שהנושא הזה היה בדמו מספיק, הצליח להחזיר לנו את דוד משה".

המישהו הזה יושב עכשיו מטרים ספורים ממנה, מחייך בביישנות ואוחז במקל הליכה. קוראים לו משה ארנוולד, הוא בן 64, מתגורר בכרמי צור, ונולד שלוש שנים אחרי נפילת הדוד שנורית בכלל לא הכירה. ארנוולד הוא חוקר ביחידת אית"ן (איתור נעדרים) שאחד מיעדיה הוא הבאתם לקבורה של כלל לוחמי צה"ל שמקום קבורתם אינו נודע. בחמש השנים האחרונות הביאה היחידה לקבורה לא פחות מ־28 נעדרי תש"ח.



"זה באמת הכי קרוב שיש ללוויה שמחה", אומר ארנוולד, שמתנדב ליחידה במסגרת שירות מילואים ב־12 השנים האחרונות, "בשביל רוב האנשים בתי קברות הם מקום עצוב. קשה להבין מה זה משפחה שחולמת על קבר. משפחתו של אהרונוב ביקשה את זה. גם אימא שלו וגם אחותו יהודית. לצערי, בשביל האחות הטקס הזה איחר את המועד. היא נפטרה שבועיים וחצי לפי שקיבלנו את האישור שזהו אכן האח שלה. אבל אנחנו יודעים שעמדנו בהתחייבות שלנו - הבאנו את משה לקבורה. נתנו למשפחה הזו את התשובות לשאלות שלא הניחו לה".

בחזרה לתש"ח
כמו כל חקירה בלשית, גם ההתחקות אחר עקבות הנעדרים מתש"ח מתחילה ברמז. תמונה, דיווח, פנייה אישית או נציג המערכת שמגלה טעות. כל מה שחזק מספיק כדי להציב סימני שאלה אודות גורלו של אדם שהלך אל מותו ועקבותיו אבדו. "אני מכיר את הסיפור של אהרונוב הרבה מאוד שנים מתוך היכרותי העמוקה עם קרבות ירושלים", אומר ארנוולד שניהל את חקירת אהרונוב עם סרן במיל. פרופ' עודד כאנר, "ברגע שהתברר לי שהשם שלו נמצא בטעות בקבר אחים והוטל עליהם החיפוש - התחלתי במשימה. החוק הראשוני של חוקר הוא שאנחנו רוצים להשיג כל פרט מידע אפשרי.

"אנחנו מתחילים בהבנת הקרב. מי הכוח שלחם, מה קרה להם, מי נפל ואיפה. בודקים כל ארכיון - אצ"ל, הגנה, ארכיון צה"ל. עוברים על קטעי עיתונות, על עדויות של לוחמים ומפקדים. גם מדברים עם לוחמים שהיו בקרבות, מה שמצריך לעיתים לפקוד לא מעט לוויות ובתי אבות, שם נמצא חלק מרכזי מהזיכרון הארגוני של תש"ח. במקרה של אהרונוב, יצרנו קשר גם עם האחות יהודית. קבענו, נפגשנו, אספתי ממנה את מה שהיא ידעה לומר. לקחנו ממנה דגימת דנ"א.

"עם הזמן גילינו שביום שהוא נפל, הגיעו לבית החולים ביקור חולים שתי גופות, לא ברור מי הביא אותן. אחת מהגופות זוהתה, זה היה שמואל לוי, החובש, שנטמן בבית הקרבות בסנהדריה. את הגופה השנייה לא ניתן היה לזהות. לאט לאט התחלנו לאסוף מידע והתמונה שעלתה היא שיש סבירות גבוהה שהחלל שגופתו הגיעה לבית החולים יחד עם החובש, אכן הייתה גופתו של משה אהרונוב. לקחנו דגימות דנ"א של האחים וביקשנו לבדוק האם אכן מדובר בגופתו".

אלא שכאן מגיע השלב המורכב. העובדה שיש סבירות גבוהה לכך שגופה מסוימת נמצאת במקום הלא נכון לא מספיקה בשביל לפתוח את הקבר ולעשות את הבדיקות הנדרשות. בשביל זה יש צורך באישור של הרב הצבאי הראשי, ראש אכ"א והיועץ המשפטי לממשלה, לא פחות. במקרה של אהרונוב, היועץ נתן בסוף אור ירוק שהתברר כמוצדק. דגימות הדנ"א שנלקחו מיהודית קרמר אכן תאמו לאלו שנלקחו מעצמותיו של האלמוני שגופתו הגיעה 66 שנים קודם לכן, יחד עם גופת החובש שמואל לוי לביקור חולים. אבל תיק