צילום: Index Open תושב הקריות הורשע בהתעללות מינית בבתו הבכורה, בת ה-15. הכרעת הדין חושפת סיפור של נערה רעבה ללחם, שאמה עזבה אותה ואת אחיותיה, ואביה התעלל בה מינית ופיזית.

מהכרעת הדין של שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה עולה, כי לאב ולאם חמישה ילדים. לאחר מכן, ככל הנראה בשל דיכאון שלאחר הלידה, עזבה האם את הבית, ובדירת המשפחה נותרו לגור האב, בתו הבכורה ואחיותיה, הקטנות ממנה. השופטים פירטו כיצד באחד מערבי הקיץ נכנס האב למקלחת שעה שבתו התקלחה, והחל להתעלל בה מינית עד שהחלה לבכות וביקשה שיחדל. האב אסר עליה לספר על כך ואיים שאם תספר, ירצח אותה או יתאבד.

מאז אותו ערב המשיך האב להתעלל מינית בבתו כמעט בכל מקום בבית, אפילו בחדר השינה שלה ושל אחיותיה. כדי שמיטת הקומתיים לא תרעיש בזמן שביצע את מעשיו, נהג האב לדחוף את הדובי של הילדה בין המיטה לקיר. עם גילוי הפרשה, מצאו חוקרי המשטרה את הדובי של הילדה בדיוק על פי תיאורה: בין המיטה לקיר. האב גם לא חסך במכות, ובאחת הפעמים היכה את בתו בכבל חשמלי. היא נחבלה, וברגלה נותרה צלקת.

האב הכחיש את כל המיוחס לו. לטענתו, אף פעם לא קיים יחסי מין עם בתו, לא נגע בה ולא היכה אותה. לדבריו, היא ילדה עדינה, אשר בוכה בקלות, ואין לו הסבר מדוע העלילה עליו. לדעתו, קיימת אפשרות שהיא עושה זאת כנקמה על עזיבת האם, או בגלל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המשפחה. כשנשאל כיצד ייתכן שסימני זרע שלו נמצאו על סדין המיטה של בתו ועל מכנסיה, לא ידע לענות.

השופטים, סגן נשיא אב בית הדין, שמואל ברלינר, רון סוקול ותמר נתנאל-שרון, האמינו לילדה ולא לאב. בהכרעת הדין ציינו, כי עדותה היתה רצופה שתיקות, הפסקות ובכי, וכי ניסתה לספר בלחישה את אשר קרה לה. עוד ציינו השופטים, כי כאשר הילדה היתה רעבה ללחם, היא ניגשה למורתה וביקשה עזרה, ולא העלילה על האב עלילות שווא.

הפרשה התגלתה כאשר הנערה סיפרה לאחותה הקטנה שאביהן אנס אותה. האחות יעצה לה לפנות למורה. בבית המשפט סיפרה המורה, כי שתי האחיות נכנסו באותו בוקר לחדר המורים, והאחות הקטנה סיפרה לה שאביהן נוגע באחותה הגדולה. באותו זמן ישבה האחות הגדולה ובכתה. המורה הזעיקה מיד את מרכזת השכבה, שמכירה את הנערה כבר מספר שנים, וזו סיפרה לבית המשפט על "ילדה מאוד טובה, נעימה, מנומסת, מופנמת, ביישנית וחיובית מאוד".

כששמעה מהמורה את תלונת הילדה, הוציאה אותה מהשיעור, וביחד דובבו אותה לספר את שאירע. מרכזת השכבה: "היה מאוד מאוד קשה. היא מאוד מאוד בכתה. (בדרך כלל) היא דיברה רק על געגוע לאמה. הפעם היא גם אמרה שהיא לא רוצה לחזור הביתה, שהיא לא חוזרת לאבא".
עוד סיפרה, כי לאחרונה הבחינה שהילדה יותר עצובה, וכששאלה, הילדה לא סיפרה את שעברה, אלא שיתפה אותה בדברים אחרים.
למשל, לפני מספר חודשים ניגשה אליה הילדה וסיפרה שמיום חמישי היא ואחיותיה לא אכלו ושהן רעבות. באותו יום, סיפרה מרכזת השכבה, נערך ביקור בבית הילדה, והוגשה לבנות עזרה.

לאחר שמרכזת השכבה שמעה על ההתעללות המינית, היא הזעיקה את פקידת הסעד, וזו שוחחה עם הילדה וניגשה איתה למשטרה.

משותקת מפחד
חוקרת המשפחה בעבירות מין בתחנת זבולון, מיכל זמיר, גבתה את תלונת הילדה. בבית המשפט סיפרה זמיר, כי הילדה הגיעה עם פקידת הסעד וסירבה לעזוב אותה במהלך מתן העדות: "היא נראתה מבוישת, וברגע שהתחלתי להגיע לנקודות יותר אינטימיות, היא נעצרה והשפילה (מבטה). העדות היתה עם בכי".

גם החוקרת סמדר ארגמן סיפרה לבית המשפט על הקושי לחקור את הילדה בשל בכיה הרב ומבוכתה. על כן, בשלב מסוים נתנה לה דף, והילדה כתבה את אשר אירע. בכיה של הילדה נמשך כמה ימים, ובימים אלה היא לא תיפקדה.

למחרת מתן העדות הועברו הילדה ואחיותיה לפנימייה. על המצב שבו הגיעה הילדה לפנימייה, סיפרה העובדת הסוציאלית שטיפלה בה שם: "היא היתה מאוד עסוקה בכל מה שקשור למה שיקרה לה אם אבא שלה יפגע בה. חשש קיומי לחיים שלה. פחד שבכל רגע הוא יכול להיכנס לפנימייה ולפגוע בה, אפילו עם סכין. היא היתה משותקת. לא התחברה, לא רצתה שיידעו, לא הפסיקה לבכות, לא היתה מסוגלת בכלל לצאת מהבניין. לא אכלה, לא הפסיקה לרעוד. פשוט, ילדה בטראומה מאוד מאוד קשה".