אילוסטרציה: ויז'ואל פוטוס תושב קרית חיים, בן 24, אינו מצליח למצוא עבודה כבר כמה שנים, משום שהוא חולה באפילפסיה. מאור, שביקש שלא לציין את שם משפחתו, מתגורר בקרית חיים המערבית. הוא מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כחולה אפילפסיה מאז שהיה בן שמונה חודשים. לצה"ל הוא התעקש להתגייס, ושירת בהתנדבות שירות צבאי מלא בר"מ 2. כיום, שלוש שנים לאחר שיחרורו מצה"ל, הוא לא מצליח למצוא עבודה, וטוען שהדבר נובע מכך שכתב בקורות החיים שלו שהוא סובל מאפילפסיה.

"במשך שנתיים חיפשתי עבודה ונאלצתי לשבת בבית, כי אף אחד לא היה מוכן להעסיק אותי", אמר השבוע. "פניתי לחברות כוח אדם, לחברות תקשורת וסלולר, אבל אלו שהואילו בטובם לחזור אלי, נתנו לי תשובה שלילית. אני מתוסכל. במה אני שונה מאנשים שמציגים בטלוויזיה, שגם הם סובלים מאפילפסיה ומקבלים אותם לעבודה? זה שיש לי מחלה, זה לא אומר שאני לא יכול לעבוד. אלו שכבר זימנו אותי לראיון, בודדים, אמרו לי שהם לא יכולים לקבל אותי בגלל שאני חולה. מה, אני אדביק מישהו באפילפסיה?".

למה ציינת בקורות החיים שאתה חולה באפילפסיה?
"אולי זאת הבעיה, שאני אומר מראש שיש לי מחלה, אבל אני מעדיף להיות אמיתי וישר, מה גם שאסור לי לעבוד בעבודה פיזית, או להיחשף לשמש. אני צריך עבודה משרדית".

מאור נוטל תרופות פעמיים ביום, ובחצי השנה האחרונה לא חווה כל התקף. כשהבין שלא יהיה לו כל כך פשוט למצוא עבודה, החליט להתנדב במקום שבו בילה את כל שירותו הצבאי. "כיום אני נמצא כבר שלושה חודשים בר"מ 2, ברמב"ם", הוא אומר.

"אני עושה נסיעות, מביא תרופות וציוד לחיילים מאושפזים, מוציא תיקים מהארכיון ועוד עבודות ניירת. אני יכול לעבוד, אבל אף אחד לא נותן לי הזדמנות. אני אוהב מאוד את מה שאני עושה, אבל אני רוצה עבודה בשכר".

אביו של מאור: "גם לצבא לא רצו לגייס אותו. הגעתי עד לקצין רפואה ראשי ולרמטכ"ל, עד שגייסו אותו. הוא ילד מקסים, שמי שיעסיק אותו רק ייהנה ממנו, אבל אנחנו שלוש שנים נתקלים באטימות מוחלטת. אנשים לא קוראים בין השורות. פניתי לכל הגורמים האפשריים בוועד קרית חיים ובעיריית חיפה, אבל בינתיים לא יצא מזה כלום. בביטוח הלאומי עובדים עם כל מיני עמותות, והם יכולים לסדר עבודה למי שמתקשה, אבל גם מהם לא היו בשורות עד עכשיו. מעסיקים רואים בשורה הראשונה של קורות החיים שהוא חולה, ומעדיפים שלא לזמן אותו בכלל לראיון עבודה".