צילום: דורון גולן כבר ביום הראשון של השריפה הוא עלה לשידור והפך למרואיין מבוקש, ולא רק בגלל תפקידו כדובר, שאמור לדווח לציבור על המצב. דובר כיבוי אש חזי לוי ייזכר בתודעה כמי שדיבר מדם ליבו, שלא ברר מלים, לא ניסה להרגיע, ואפילו ניסה לרתום את הטלוויזיה לגיוס של כל כבאי ישראל למשימה. "איבדנו שליטה, אנחנו במלחמה", היה המשפט שייזכר יותר מכל.

לוי (42), משרת כבר 20 שנה בכיבוי. "הייתי במשרד כשהסירנה הופעלה והצוות הראשון הוזנק" הוא מספר. "בתחנת הכיבוי יש חלון גדול, שממנו רואים את רכס הכרמל. כשהסתכלתי, נדהמתי. על הכרמל היתה פטריית עשן כל כך גדולה, כאילו נפלה שם פצצה גרעינית. התחלנו לקבל דיווחים בקשר.


במהלך האירועים בכרמל. חזי לוי (צילום: דורון גולן)

יו"ר האיגוד, רמי דותן, וביקש ממני לעלות על המסוק ולדווח לו מלמעלה. ביקשו ממני תיאורים, ולי לא היו המלים לתאר מה אני רואה, אז התחלתי לתת להם את הגבולות של האש. האש רצה כמו מכונית מירוץ. זה היה כמו סרט אימה, ואנחנו רואים אותו בלייב, לא באולפנים של הוליווד.

אמרת בשידור "אין לנו שליטה על האש, זה כמו מלחמה".
"כשאמרתי את הדברים, ראיתי דברים שאחרים לא ראו. במקביל, החל לזרום מידע על ההרוגים באוטובוס. זה היה מטורף. הטלפון לא הפסיק לצלצל לרגע. הודעות אס.אם.אס נכנסו בכמויות, שלא הספקתי לקרוא. בתוך כל ההתרחשות הזאת ניגש אלי יוסי מזרחי מערוץ 2, הודיע לי שאני בשידור חי וביקש ממני תמונת מצב.

"התאפסתי לרגע קט ושאלתי את עצמי אם אני צריך להעביר מסר מרגיע, או להגיד את האמת ולהקפיץ את כל הכבאים שהיינו זקוקים להם כאן ועכשיו. אי אפשר לעמוד מול אומה שלמה ולשקר. צריך להגיד את האמת: חבר'ה, איבדנו שליטה, אין שליטה, יש הרוגים, יש פצועים, אנחנו צריכים פה את כל הכבאים של מדינת ישראל ביחד עם המפקדים, לעלות על רכבי הכיבוי להגיע צפונה, ומהר".

לא עמדת כדובר רשמי מגוהץ ורגוע.
"כל דוברי מערך הכבאות, וגם אני, לא דוברים במקצוע. אנחנו כבאים, קצינים, מפקדים ובין השאר, על הדרך, אנחנו גם מדבררים. אני קצין הדרכה, ובערך 5 אחוז מהמשרה אני דובר. לכן, כשאני מדבר עם התקשורת, אני חושב ככבאי, וזה מה שעשיתי באותו מעמד. זה היה צורך מבצעי באותו רגע, וזה מה שעשיתי".

מה מרגישים כשמאבדים שליטה על שריפה?
"אין הרגשה. עובדים כמו מכונה כדי להשיג שליטה".

מתי, לראשונה, הרגשת שמתחילים להתמודד עם האש?
"אחרי יום עבודה של המטוסים הזרים. המטוסים מיוון, מקפריסין ומרוסיה. הם עצרו את השריפה".

מתי חזרת בפעם הראשונה הביתה?
"ביום שישי, ב-11:00 בלילה, הגעתי הביתה. יותר נכון, זחלתי הביתה. כולם היו ערים. דיברתי איתם עשר דקות, והתעלפתי. לא דיברנו על האש. הם רק שאלו מה אכלתי, איך אני מרגיש, דברים כאלה. סיפרתי להם על הכמויות העצומות של האוכל ושל האהבה שמגיעות לחפ"ק, והרגעתי אותם, שאין להם מה לדאוג. סיפרתי להם, שאפילו סושי הביאו לנו".


הראיון המלא בגיליונות סוף השבוע של "ידיעות המפרץ" "ידיעות הצפון" ו"ידיעות כרמיאל"