צילום: ויז'ואל/פוטוס תושב קרית ים בן 38 אנס צעירה בת 22, הסובלת מפיגור שכלי. הוא גרר אותה מהרחוב למחסן ביתו, ושם התעלל בה מינית. בתחילה הכחיש הנאשם את המיוחס לו, אך לאחר שצולם במצלמת אבטחה של תחנת מוניות כשהוא גורר את הצעירה, ולאחר שנמצאו בתחתוניה של הצעירה שרידי דנ"א שלו, הוא הודה במעשה וטען כי נעשה בהסכמה.

הרכב שופטי בית משפט המחוזי בחיפה, בראשותו של אב"ד השופט יוסף אלרון, לא האמינו לנאשם, והעדיפו את גרסתה של הצעירה למרות היותה לוקה בשכלה.

המקרה אירע במאי 2009, סמוך לשעה 16:00. הנאשם, שעמד סמוך לתחנת מוניות בקרית ים, הבחין בצעירה, שבאותה עת חזרה מעבודתה בגן ילדים למקום מגוריה.

למרות שבין השניים אין כל היכרות, הוא ניגש אליה, שוחח עימה ואז משך אותה בכוח בידה למחסן ביתו, שם הפשיט את הצעירה מבגדיה ואנס אותה. לאחר מכן איים עליה: "אם תספר למישהו, זה לא ייגמר בטוב".

אחרי שנאנסה סיפרה לאמה את אשר אירע. עוד באותו יום נעצר הנאשם, ובחקירתו הכחיש את המיוחס לו. כפירתו בקיום מפגש כלשהו עם הצעירה חייב את החוקרים לאתר את תיעוד המפגש במצלמות אבטחה, וכן לשלוח את תחתוניה של הצעירה לבדיקת מעבדה.

בתחילה לא יכלו החוקרים להסתמך על עדותה של הצעירה, שכאמור לוקה בשכלה, ולאחר מספר ימים שוחרר הנאשם ממעצרו. רק לאחר חצי שנה, כאשר הגיעו ממצאי הדנ"א, הוא נעצר בשנית, וכשנודע לו כי קיימת התאמה, הוא שינה את גרסתו וטען כי אכן קיים מגע מיני עם הצעירה במחסן, אך טען כי המעשים נעשו בהסכמה.

השופטים דחו טענה זו וציינו כי הנאשם אינו אמין. הרכב השופטים: "המתלוננת עשתה עלינו רושם אמין בעדותה. לעיתים היא חייכה מתוך מבוכה, לעיתים היא לא הבינה את השאלה ומסרה תשובה המצביעה על חוסר הבנה, אך 'גרעין עדותה' היה חד וברור, והננו נותנים אמון מלא בגרסתה. ניכר היה על המתלוננת הקושי הרב בתיאור נושאים בעלי אופי מיני, וכל זאת כשהיא נחשפת לעולם שאינו מוכר לה".

על מה שאירע לה סיפרה הצעירה בעדותה: "הוא הכניס את האיבר מין שלו איפה שצריך להוליד ילדים וזה כאב לי... הוא התחיל כאילו להשתולל כמו שכל בני זוג עושים... עשה את מה שהבנים-בנות עושים בלי רחמנות... הוא ניסה להכניס את הדבר שלו אליי בכוח ובסוף הוא הצליח ועד שיצא הדבר הזה הלכתי למות...

"פחדתי לצעוק כי זה היה רחוב, פחדתי שיחשבו איזו ילדה מפגרת ומטומטמת שאני צועקת, אני יודעת מה יש לאנשים בראש? אני עוברת משם כל יום.... ניסיתי להשתחרר, אבל אי אפשר... הוא פי ארבע ממני, יותר חזק... אמרתי עוד תזוזה אחת יישבר לי היד".

על רגע השחרור סיפרה הצעירה: "לא שמתי לב, פתאום ראיתי את המחסן נפתח. כאילו אמרתי תודה לאל, ברוך השם נגמר. את זה אמרתי כאילו בשקט לעצמי....

"מהר מאוד הלכתי וברחתי ורצתי וטסתי משם. רק חיכיתי לרגע שיפתח את הדלת. כמו חלום כזה שתיפתח הדלת, וייגמר הסיוט הזה... התלבשתי תוך שתי שניות ורצתי בטיל, כמו לא יודעת מה, מטורפת".

הבת הגיעה אל האם נסערת וסיפרה לה את אשר אירע, אך האם לא העידה בבית המשפט מאחר שנפטרה זמן קצר לאחר האונס.

השופטים גם לא זקפו לטובת הנאשם את העובדה שתוך פחות משעתיים לאחר האירוע פונתה תכולת המחסן. התביעה גם הביאה עדותה של שכנה אשר בערב ל"ג בעומר, יום הארוע, היא ראתה את הנאשם מוציא את המזרון מהמחסן ונותן אותו לילדים.

הרכב השופטים: "מיד מתעוררת השאלה הכיצד מחסן ששימש את הנאשם, כדבריו, במשך שלוש שנים לשם קיום יחסי מין, זמן קצר לאחר המפגש עם המתלוננת מרוקן מתוכנו? בפועל המזרון, כמו גם כלי המיטה, לא אותרו עד היום. רק מי שרצה להעלים ראיות בקשר למעורבותו ינהג כך".

גזר דינו של הנאשם יינתן בקרוב.