צילום: דורון גולן השבוע נחנך קמפוס מדע, חינוך וספורט ענק בקרית ים בזכות תרומה של 5 מיליון דולר ממשפחת שונבאום מארה"ב. התרומה, מתברר, הגיעה די במזל. האופציה הראשונה היתה עיירה בנגב שעמדה בכל הקריטריונים שהציבו בני המשפחה: אחוז גבוה של עולים חדשים וגם קהילה גדולה של יוצאי אתיופיה.

הדברים החלו לזוז, אבל אז התחילו ליפול באותה עיירה דרומית קטיושות שנורו מכיוון עזה. אחת מהן אפילו פגעה במקום המיועד להקמת הקמפוס בתרומת בני המשפחה. אם המשפחה, בטי, שעברה כבר את גיל 90, לא רצתה לקחת חלק בפרויקט שבו ילדים עלולים להיפגע.

השבוע, במלון דן כרמל בחיפה, שעה קלה לפני שהיא ובני משפחתה נסעו לטקס חנוכת הקמפוס על שם אלכס ובטי שונבאום בקרית ים, אמרה בטי, בראיון ראשון לתקשורת הישראלית: "בהתחלה חשבנו להקים את הפרויקט בנגב.

בגלל הרקטות (צילום ארכיון: AP)

"דיברו איתי וראיתי שמפציצים שם. ראיתי שהמקום שבו רציתי להקים הופצץ. לא רציתי להיות מעורבת בפרויקט שבו עלולים למות ילדים. זה היה כמו סימן. אמרתי לעצמי, בטי, כל הזמן תחשבי מתי יפציצו את המקום ההוא שוב. לא שקרית ים הרבה יותר בטוחה, כי היא קרובה לגבול, אבל זה אחרת".

הבת אמילי: "באמת ההצעה הראשונה היתה מהנגב. רצו שם שנסייע בהקמת קומפלקס גדול, אבל ראינו את ההפצצות, את הקטיושות וידעתי שאימא תהיה כל הזמן מוטרדת בגלל זה. בגילה חשבתי שהיא לא צריכה לדאוג כך. אז החלטנו ללכת למקום אחר, וכך הציעו לנו את קרית ים. באנו בעיקר בגלל שזו עיר עם 40 אחוז עולים חדשים וקהילה גדולה של יוצאי אתיופיה, וזה מה שהיה לנו חשוב".

משפחת שונבאום היא ממדינת ווסט וירג'יניה בארה"ב, ממקום קטן שנקרא צ'רלסטון. בטי מספרת שתמיד חיו בסביבה יהודית, ביקרו בבית הכנסת ואהבו את ישראל. בעבר כבר תרמו בני המשפחה לפרויקט בתל מונד. אבי המשפחה, אלכס, עשה את הונו מעסקי מסעדנות.

בני המשפחה, שמאוד מאמינים בטיפוח החינוך, החליטו להקים קרן באמצעותה הם תורמים למוסדות חינוך. לביקור הנוכחי בישראל הגיעה בטי כשהיא מלווה בארבעת ילדיה, שחברים איתה בהנהלת הקרן: הבנות ג'והן ואמילי, הבנים ריימונד וג'פרי.

הבת אמילי: "החינוך הוא הבסיס של הקרן שלנו. זו הדרך היחידה להצליח בחיים. ההיבט הספורטיבי של המתחם שאנחנו בונים בקרית ים הוא בזכות המורשת של אבא שלנו. הוא הצליח בחיים גם לאור מה שלמד במגרש המשחקים. הוא היה שחקן פוטבול באוניברסיטת אוהיו סטייט, וכך למד איך לתקשר עם אנשים, להיות תחרותי".

הקרן של משפחת שונבאום מתבססת על חינוך. בקמפוס בקרית ים יש, על פי השקפת המשפחה, שתי זרועות עיקריות: זרוע ספורטיבית, שמתאימה לעולים מאתיופיה וזרוע מדעית, שמתאימה לעולים מרוסיה. אמילי: "התקווה שלנו היא שהם ישלבו יחד ויתקדמו ויגיעו לעמק השווה. אנחנו רוצים לתת לכולם חינוך טוב יותר".

מהיכן בא הרצון הזה לתרום?
בטי: "אני למדתי מה זו תרומה וכמה היא חשובה מהסבתא שלי. היא היתה במצב קשה, לא היה מה לאכול, אבל בכל שבת היתה שמה כסף בקופסת התרומות בבית הכנסת".

אתם תהיו מעורבים בפרויקט הזה?
בטי: "אני לא יודעת. בגיל הזה שלי, הנסיעות קשות לי. לא חושבת שאוכל לבוא, אבל הילדים יבואו. חבל שלא הקמתי את זה לפני 20 שנה, וכך הייתי מגיע ורואה איך זה מתקדם".

הבת גיוהן: "אמרנו לנו שזה הפרויקט הגדול מסוגו שנבנה בישראל. יש בו כל כך הרבה דברים. אנחנו גאים במה שבנינו".

ג'פרי: "נשתדל להגיע יותר. לפני 18 שנים תרמנו לספרייה בתל מונד והכל השתנה שם בלי שראינו".