צילום: דורון גולן "הידיים הם העיניים שלנו", אמר רפאל סופר, כבד ראייה ומעסה רפואי במקצועו. "אנחנו מרגישים באמצעות הידיים דברים שאנשים 'רגילים' שאינם סובלים מכבדות ראייה לא יכולים להרגיש".

סופר ושישה מעסים נוספים, שגם הם כבדי ראייה ובעלי תעודות עיוור, עובדים בקליניקת 'העין השלישית' בקרית מוצקין. על אף המוגבלות ואולי דווקא בגללה, סופר (48) שהחל לאבד את ראייתו לפני כשש שנים, עשה תפנית חדה בחייו המקצועיים, ומאיש בניין הוא הפך למעסה רפואי לאחר שלמד בוויינגייט וקיבל הסמכה. סופר ושאר המעסים נחשבים בארץ לפורצי דרך, אולם ביפן ובסין מדובר בתופעה רווחת ומקובלת ביותר.

הוא מתגורר בנהריה ועובד בקריות. לקליניקה בקריות הגיע לאחר שניסה להתקבל למספר מקומות שדחו אותו, כנראה בגלל הרתיעה ממוגבלותו. העובדה שהוא לא התייאש הביאה אותו לממש את שאיפתו הקדומה לעסוק בתחום.

"חדות הראייה שלי נמוכה מאוד, ושדה הראייה שלי קטן", הוא מסביר. "בינתיים אני משתדל להסתדר בכוחות עצמי, וכשאני זקוק לעזרה אני פונה לאנשים המתאימים. בעבר ראיתי טוב, ועד לפני כמה שנים אפילו נהגתי. לפני מספר שנים חלה הידרדרות בראייה, ולאחר סדרת בדיקות שעברתי התברר שמדובר בגן שהתפרץ".

איך התמודדת עם אובדן הראייה?
"אני אדם דתי ואני מאמין שמה שאמור לקרות קורה. אני מקבל את זה באהבה ולא כועס על אף אחד ועל שום דבר. לאחר שהגן התפרץ הלכתי לאבחון מקצועי כדי לבדוק במה אני יכול לעסוק. בהתחלה איבחנו אותי כמתאים לתחום שקשור בחשבונות, אבל ידעתי שזה לא בשבילי. לאחר מכן הפנו אותי לקורס מחשבים, ובמהלכו שמעתי שיש קורס מעסים רפואיים.

"התחום הזה תמיד דיבר אליי, וכעבור תשעה חודשים סיימתי את הלימודים. את הסטאז' שלי עשיתי במרכז עם ילדים מפגרים. הבנתי שאם אני אסתכל על חצי הכוס המלאה, אבין שלעומתם אני מלך, כי הם חסרי אונים כמעט לחלוטין. כשטיפלתי בהם עוד יכולתי לראות את ההבעה שלהם, זה שימח אותי לראות אותם מגיבים".

נתקלת בקשיים להתקבל לעבודה?
"לא היה לי קל למצוא עבודה, בגלל שאנשים לא מבינים מה זה אומר כבד ראייה. הרבה זמן חיפשתי עבודה, ותוך כדי עבדתי באופן פרטי, עד שלפני חצי שנה הגעתי לקליניקה והציעו לי לעבוד כאן".

חוש המישוש מפותח
אילו תגובות אתה מקבל ממטופלים?
"אני מסביר לאנשים בהתחלת הטיפול מה אני הולך לעשות, כלומר נותן אינפורמציה על מהות הטיפול ומציין שאני כבד ראייה. אחת התגובות הראשוניות של אנשים היא 'לא רואים עליך'. בקליניקה פחות מתעסקים בעניין הזה, מכיוון שיודעים מראש שהמטפלים בעלי מוגבלות. יש בזה יתרון גדול עבור המטופלים, כי הדיסקרטיות שלהן נשמרת. אני יכול לטפל באדם ולאחר מכן אם הוא יעבור לידי ברחוב, לא אדע שזה הוא".

מה ההבדל בינך לבין מעסה שאינו עיוור?
"למעסים בעלי לקות ראייה יש רגישות יותר גבוהה, וההתייחסות שלנו היא אחרת. דווקא בגלל המגבלה שלנו אנחנו רוצים לתת יותר לאנשים. באשר לרגישות שניחנו בה, המשמעות היא שיש לנו חוש מישוש מפותח מאוד, ואנחנו מרגישים הרבה יותר טוב. ככל שהזמן עובר והלקות מחמירה, כך חוש המישוש הולך ומתפתח".

הקליניקה מנוהלת על ידי אמיר מנקר, גם הוא מעסה רפואי בכיר ובוגר וינגייט. "הקליניקה היא חלק מחזון לסייע לאוכלוסיית העיוורים להשתלב בחברה ובעולם התעסוקה", הוא מסביר. "פעלתי מתוך תחושה שאני רוצה ליישם צדק חברתי, והתוכנית היא להקים קליניקה כזו, שהיא יחידה וראשונה בארץ, במקומות נוספים. באמצעות העבודה נפתח לאוכלוסייה הזאת צוהר לעולם התעסוקה, בעוד שבמוסדות אחרים האפשרויות מצומצמות".

מוחסן שקור (36) מכפר שעב עובד גם הוא כמעסה רפואי. שלא כמו סופר, הוא סובל מלקות ראייה כבר מילדות. "מגיל קטן רציתי ללמוד פיזיותרפיה, אבל זה לא הסתייע, אז למדתי תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע המדינה", הוא מספר. "ולמרות זאת המחשבה לעסוק בתחום שקשור לטיפול לא הרפתה ממני, והחלטתי לא ללמוד בתחום שלי. בשנת 2001 עשיתי תפנית והתחלתי ללמוד בווינגייט. למדתי גם רייקי ואני משלב את שניהם".

שקור נתקל גם הוא בקשיים למצוא עבודה: "פניתי לכמה מקומות ושלחתי קורות חיים, אבל אף אחד לא השיב. עסקתי בתחום באופן פרטי עד שהגעתי לקליניקה. אני מניח שאנשים נרתעו מלקות הראייה כי הם לא בקיאים בנושא, ומבחינתם זה מעין קו אדום. המטופלים שלי מקבלים את זה בנינוחות. נשים למשל מספרות שהן מרגישות בטוחות בגלל שאני לא רואה אותן".