פיסול בעץ הוא לא רק לנוי. עבור גרשון שר (88), ניצול שואה ודייר בדיור המוגן בית אילדן בקרית מוצקין, שהתברך בכישרון יוצא דופן, מדובר בתחביב שהציל את חייו ואף נתן להם טעם.

הוא נולד ב-18 בפברואר 1921 בעיר קליש בפולין, למשפחה בת תשע נפשות. אביו אייזיק (יצחק) ואמו גיטל ניהלו מפעל מצליח לייצור נעליים, עד שהנאצים גירשו אותם בינואר 1940 לאזור שיהפוך במהרה לגטו ורשה.

בגטו גילה גרשון את הכישרון הנדיר שלו לעבודה בעץ והחל ליצור רהיטים למשפחות היהודיות בגטו, עד שהשמועה על הנגר היהודי המוכשר עשתה לה כנפיים, והקצינים הנאצים מיהרו לאמץ אותו. "יהודים שלא השביעו את רצונם של הנאצים נורו מיד, ואני ידעתי שהתלונה הראשונה כלפי תהיה גם האחרונה", אומר שר. "המזל שלי היה שהם מאוד העריכו את העבודה שלי, ולכן נשארתי בחיים. קצין אחד אפילו היה מעביר לי חתיכות לחם וממש הציל אותי מרעב".

במהלך המלחמה, מספר שר, לא מעט קצינים נאצים הצילו אותו, אבל המפתיע מכולם היה יוזף מנגלה, הרופא הנאצי שנודע בניסויים האכזריים בבני אדם. דווקא הוא היה זה שחס על חייו של הנגר המוכשר ושלף אותו מהתור לתאי הגזים. "הוא שלף אותי ערום בדרך למקלחות וממש הציל את חיי", משחזר שר.

"לפתע הבחנתי בתור למקלחות בחבר ילדות שלי, משה זיידל, שהיה אתי בשומר הצעיר", מספר שר. "התקרבתי אליו וניסיתי למשוך אותו אלי, אבל החייל הנאצי הבחין בי ודחף אותי חזרה לתור. הבנתי שאין לי מה להפסיד ורצתי לכיוון של מנגלה. ידעתי שלא יירו בי כי יפחדו לפגוע במנגלה.

"כשהגעתי אליו, אמרתי לו 'די אבל מי אסגוולד' (אתה בחרת בי). מנגלה הסתכל עלי ושאל למה אני בתור למקלחות. אמרתי לו שהחייל דחף אותי. מנגלה הסתכל על החייל שהצבעתי לעברו וצרח עליו ליד כולם 'רק אני מחליט מי חי ומי מת'. וכך ניצלתי פעמיים בתוך חמש דקות".

בינואר 1940 החליטו הנאצים לחסל את כל הגטאות והוציאו רבבות יהודים למה שכונה לימים "מצעד המוות". גם גרשון שר צעד במצעד הזה, שבסיומו ניצל על ידי כוחות הברית ב-3 במאי. "ביום השחרור ידעתי שנולדתי מחדש, ומאז ועד היום אני חוגג יום הולדת פעמיים בשנה: ב-18 בפברואר וב-3 במאי", אומר שר.

"אני חייב את החיים שלי לאלוהים ולמנגלה – לאלוהים שהעניק לי את כישרון הפיסול בעץ ולמנגלה שבזכות הכישרון הזה הוציא אותי מהתור לגזים".

כיום מתגורר כאמור שר בבית אילדן של רשת בית בלב, מקבוצת מכבי שירותי בריאות, ויצר מאז מאות פסלים וגילופי עץ, שמאחורי כל אחד מהם יש סיפור אישי יוצא דופן. חלק מיצירותיו, אגב, מקשטות את קירות המבנה ובהן פסלים של דמויות היסטוריות כמו דוד בן גוריון, חיים ויצמן ובנימין זאב הרצל.