ביום חמישי האחרון, לאחר שנתיים של השעיה, לבש רפ"ק גל טולדנו מקרית אתא את מדי המשטרה שלו וחזר לעבודתו. האיש שנעצר לפני ארבע שנים בחשד לשוחד, והואשם בעבירה של מרמה והפרת אמונים, האיש מאחורי הכותרות בתקשורת על הקצין ש'נפל' בגלל בקבוק וויסקי, ניצח ללא אות קלון ואפילו ללא הרשעה.

חזר ללבוש מדים, גל טולדנו, השבוע. צילום: נחום סגל

ההר הוליד עכבר, או כפי שכתב הרכב דייני בית הדין למשמעת של המשטרה: "לא רבים הם המקרים המובאים בפני בית דין זה, שאחריתם רחוקה מראשיתם כמו במקרה שבפנינו".

הבעיה הגדולה של רפ"ק טולדנו היא הלב הרחב שלו, ואת זאת מציינים גם שופטי השלום ובבית הדין למשמעת. שני האישומים שיוחסו לו הם על רקע עזרה לחבר, בשני המקרים לא הרוויח מזה דבר, והשופטת אורית קנטור הגדירה את העבירה היחידה שנותרה נגדו: "עבירה אשר פליליותה הינה מינורית".

במקרה הראשון עזר רפ"ק טולדנו לחבר מקרית מוצקין, כאשר הסכים שאותו חבר, שחשבונו עוקל, יפקיד את המשכורות בחשבונו שלו (של טולדנו) וכך יוכל למשוך כסף למחייתו, לאחר שהגיע לפת לחם. במקרה השני הואשם שעזר לחבר שהוא בעל פאב מוכר מקרית חיים, והודיע לו על ביקורת שאמורה להיות בעסק שלו, עובדה שהתבררה כלא נכונה במהלך המשפט.

"כשהם לוקחים בן אדם, שיזכרו שיש לו אשה, ילדים, חברים". שירן וגל טולדנו. צילום: נחום סגל

לרפ"ק טולדנו בטן מלאה על המחלקה לחקירות שוטרים של משרד המשפטים (מח"ש), שלטענתו תפרה לו תיק, אך מכיוון שהוא שוטר ואסור לו להתראיין, סיפרה אשתו שירן על ההתמודדות עם החקירות, הפרסומים בתקשורת, ההשעיה וגם על הסוף הטוב. "ההרגשה היום היא של ניצחון וסיפוק רב", היא אומרת.

טולדנו שירת כלוחם ביחידות מיוחדות של משמר הגבול, עד שבשנת 2006 נפצע בפינוי עמונה והועבר למשטרה הכחולה, בתפקידי שטח. בהמשך שירת כראש ענף אבטחה ורישוי, ולבסוף חזר לתפקידי לחימה והיה סגן מפקד יס"מ חוף. כל הסתבכויותיו הן מהתפקיד המינהלי. הרכב הדיינים של בית הדין למשמעת העבירו ביקורת על כך שבמשטרה לקחו לוחם ושמו אותו בתפקיד מינהלי מבלי להכשיר אותו למקצוע, במקרה זה קצין רישוי ואבטחה של בתי עסק.

חוסר איזון
שירן: "יום אחד בחודש אפריל 2015, כשהיה באמצע תרגיל בשטח אימונים בשרגא, ניגש אליו המפקד שלו וכביכול ביקש ממנו לערוך לו סיור. כאשר הרחיק אותו מההמונים, הצביע על רכב שחנה בקרבת מקום, אמר לו שיש חוקרי מח"ש ברכב והוא צריך לעבור אליהם. הוא לקח לו את נשקו והעביר אותו לידי חוקרי מח"ש, שלקחו אותו למשרדי החקירות בירושלים.

"לאורך כל החקירות הוא לא הבין מה הם רוצים ממנו, ועד היום הוא טוען שהם חיפשו על מה להרשיע אותו, והאמת כלל לא עניינה אותם. מעבירות פשע שייחסו לו, בסוף זה הסתיים בעבירה זניחה של סיוע להכשלת עיקול. אפילו לא הכשלת עיקול, רק סיוע, הוא בטח הבן אדם היחיד במדינת ישראל שאי פעם נשפט על עבירה כזאת. לא נראה לי שאפשר למצוא עוד תיק כזה במדינת ישראל".

יצוין, כי לאותו חבר שחשבונו עוקל, נפתח תיק על הכשלת עיקול, והוא נסגר מחוסר עניין לציבור, ואילו נגד טולדנו נוהל משפט שלם על עבירה פחותה מזו. שהרי החבר נחשד בעבירה עצמה, בעוד טולדנו נאשם בסיוע לאותה עבירה, משמע סיוע להכשלת עיקול. גם השופטת קנטור לא קיבלה את חוסר האיזון הזה, וקבעה כי לטולדנו לא תהיה הרשעה. בגזר דינה ציינה: "היעלה על הדעת שבעבירה כל כך חמורה אין עניין לציבור, ומן הצד השני יש עניין לציבור להעניש ולשפוט את הנאשם על עבירה כה קלה? יש גם עניין של הגינות בסיסית של אכיפה בררנית".

ואילו הרכב הדיינים של בית הדין למשמעת כתבו בגזר דינם: "להבנתו, הנאשם באמת ובתמים לא התכוון להכשיל את העיקול. כחבר נאמן נחלץ לעזרת חברו, מבלי להבין כלל את המשמעות המשפטית והאמיתית של מעשיו".
גזר דינה של השופטת קנטור ניתן במסגרת הסכם גישור. בתחילה הוגש נגד טולדנו כתב אישום בגין שתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, ועבירה של הכשלת עיקול. השופטת טל תדמור זמיר, אשר נחשפה לחלק מעדויות התביעה, אמרה לנציג מח"ש כי מתעוררות שאלות לא פשוטות בתיק, וכדאי ללכת לגישור.

עו"ד משה גלעד. צילום: עמית מגל

התיק העובר לשופטת קנטור לגישור, וכשהיא ראתה את חומר הראיות, היא סברה שהעבירה הפלילית היחידה שניתן להאשים בה את טולדנו היא סיוע להכשלת עיקול, בתנאי שהוא יודה, ושאר האירועים המיוחסים לו יעברו לבית הדין למשמעת, שם יישפט על שתי עבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר, שהן עבירות משמעתיות ולא פליליות.

וכך היה: טולדנו הודה בעבירה הפחותה של סיוע, והורשע. לאחר הרשעתו ביקש סניגורו, עו"ד משה גלעד, לבטל את ההרשעה ולהטיל על מרשו רק שעות עבודה לציבור, וכך היה.

בגזר דינה כתבה השופטת: "מדובר בעבירה אשר פליליותה הינה מינורית. הנאשם רוצה להמשיך לתרום למדינה ולמשטרה בתפקידים הקשים ביותר. הוא מבין שטעה, הוא הודה וקיבל את הדין. כל אלה מצדיקים להימנע מהרשעתו", וגזרה עליו 60 שעות שירות לטובת הציבור. עם אותו חבר היה לרפ"ק טולדנו הסתבכות משמעתית נוספת (לא פלילית). אותו חבר עבד כשכיר בחברה פרטית ונתן יעוץ לגבי סלי אבטחה למאוימים (כגון ראשי ערים), כאשר את סל האבטחה המומלץ אמור לאשר קצין המאוימים במשטרה, שבמקרה זה, היה רפ"ק טולדנו.

הוא טען בפני בבית דין למשמעת כי עם חבריו הוא הכי החמיר ואף פעמיים לא אישר את סל האבטחה שהומלץ ע"י חברו, כפי שהחמיר בתנאי הרישוי של חברו מפאב הספרייה. הדיינים אכן התרשמו כי רפ"ק טולדנו פעל בתום לב, אבל כתבו: "לא יעלה על הדת שקצין משטרה האחראי על אישור עבודות, יאשר עבודה שמגיש אדם שהוא חבר אישי שלו. דומה כי המיוחס לו בנקודה זו, הוא החמור ביותר מבין כל המיוחס לו בכתב האישום".

קצת פרופורציות
שירן: "נתנו למח"ש יותר מדי כוח. על כאלה דברים מרסקים קריירה שלמה של לוחם, שסיכן את חייו למען המדינה? ככה עושים לקצין מצטיין? החוקרת של מח"ש הודתה בבית המשפט שהיא עשתה לו תרגילי חקירה במשך ארבעה ימים, ללא אישור. ושהיא עשתה זאת בגלל שהיא לא האמינה לו. ככה מתנהגים? הם חושבים שמותר להם לעשות הכל".

"איך בקבוק הוויסקי הפיל את הקצין המצטיין" - כך נפתחו מהדורות החדשות עם מעצרו של טולדנו. הכותרות בעיתונים לא היו פחות משפילות. אז מה הסיפור האמיתי מאחורי בקבוק הוויסקי, שבסופו של יום כלל לא הגיע לרמה פלילית, ובמסגרת עסקת הטיעון הועבר לפסים משמעתיים.

בכתב האישום שהגישה מח"ש לבית הדין למשמעת נטען כי בתאריך 30.12.14, יום לפני חגיגות הסילבסטר, פנה מפקדו של טולדנו, קצין בדרגת סנ"צ, לטולדנו, וביקש ממנו שיארגן לו בקבוק וויסקי. טולדנו פנה לחברו הטוב, הבעלים של מועדון 'הספריה' בקרית חיים, וביקש ממנו בקבוק ווסקי. החבר נתן לו את הבקבוק ואמר לו כי שוויו 170 שקל, אך הוא אינו רוצה כסף, וכל מבוקשו שאותו מפקד בדרגת סנ"צ יתרום 50 שקל.

למחרת העביר טולדנו את הבקבוק למפקדו וביקש ממנו לתרום 50 שקל. במח"ש טענו כי באותה שיחה הודיע טולדנו לחברו שבערב הסילבסטר מתוכננת ביקורת משטרתית בפאב שלו, וכי הוא יגיע למקום יחד עם שוטרים נוספים. החבר ביקש ממנו אם ניתן להקדים את הביקורת, טרם הפאב יהיה עמוס בבליינים, וטולדנו אמר לו שישתדל שהביקורת הראשונה תהיה בפאב שלו.

מאוחר יותר באותו ערב הודיע טולדנו לחברו כי הביקורת בוטלה. כמו כן טוענים במח"ש כי במספר הזדמנויות אמר טולדנו לחברו אמירות שכאילו הוא דואג לו, ובטח הוא שם לב שלא מציקים לו ואף אחד לא מתעסק איתו, מאז שהוא בתפקיד ראש ענף רישוי. אולם למח"ש ציפתה הפתעה. חברו הטוב של טולדנו, אשר הגיע לבית הדין למשמעת סיפר כי טולדנו כלל לא הודיע לו על הביקורת, וכי כמה ימים לפני הסילבסטר ערך קצין אגף המבצעים של תחנת זבולון כנס לבעלי המועדונים, והודיע להם כי באותו לילה תערך ביקורת במועדונים. החבר אף הגיש לבית הדין את פרוטוקול הכנס שניתן לבעלי המועדונים.

נזיפה וקנס
הדיינים הבינו את המצב, ובגזר דינם כתבו: "רב המרחק בין מה שעולה מכתב האישום לבין הדברים שהובאו בפנינו במהלך הדיון. המסמך שהוגש לנו, המתעד את הישיבה שהתקיימה ל-28 בעלי מועדונים, בה הודיע להם קצין האג"מ של התחנה שבליל הסלבסטר יתקיימו ביקורות ותרגילים, משנה באופן לא מבוטל את התמונה".

עם זאת ציינו השופטים כי טולדנו לא היה צריך להגיד לחברו שישתדל להגיע אליו ראשון. בכל מקרה, כתבו שהמציאות היתה שונה מהטענות של מח"ש בכתב האישום.

לעניין בקבוק הוויסקי, התרשמו הדיינים כי מפקדו של טולדנו היה אמור להיות הנאשם העיקרי בתיק ולא טולדנו, וכך כתבו: "באשר לבקבוק וויסקי, בוודאי שאסור היה לטולדנו לקבלו מחברו ללא תמורה הוגנת. יחד עם זאת, אנחנו סבורים שהגורם העיקרי לסיטואציה הוא מפקדו של הנאשם, אשר בקשתו מהנאשם להשיג לו בקבוק וויסקי היתה כהצבת מכשול בפני עיוור. הנאשם כשל, אך לא נוכל להתעלם מאחריותו של מפקדו אשר ביקש שישיג לו את הבקבוק".

שירן: "המצחיק שגל אפילו לא שותה אלכוהול. שבועיים לפני שנעצר הוא היה במועדון הספריה, שתה קולה ואכל צ'יפס ושניצלים. בחקירה הוא אמר לחוקרים את היום והשעה בה ביקר שם, וביקש מהם להוציא מצלמות ולראות שהוא שילם על מה שהזמין, אבל הם לא עשו את זה. למה? כי האמת לא מעניינת אותם"

הרכב הדיינים החזיר את רפ"ק טולדנו לעבודה, ואף קיבל את בקשת סנגורו, עו"ד גלעד, שלא להורידו בדרגה. הם גזרו עליו נזיפה חמורה וקנס בסך 4,000 שקל.

השופטים גם סקרו את חייו של טולדנו, שגדל בפנימיות מכיתה ב', ונאלץ לפרוש מלימודיו בטרם עת מאחר שהיה צריך לעזור בפרנסת המשפחה, לאחר מכן התגייס לגולני, רכש השכלה גבוהה בכוחות עצמו, התגייס למשטרה והתקדם בדרגות. בתפקידו האחרון שירת כסגן מפקד יס"מ.

במהלך פינוי עמונה בשנת 2006, נפצע כאשר לבנה הושלכה על פניו וגרמה לו לפריקת לסת ופגיעה בעצב בפנים. הוא עבר ניתוחים רבים, ועד היום החלק הימני של פניו משותק, אך למרות זאת חזר לשירות המשטרתי והוא רואה בו שליחות. על כך כתבו הדיינים: "חייו הובילו אותו למוטיבציה ולהוכיח את יכולותיו ולא להיכנע לקשיים".

השולף הראשון
שירן: "עברה עלינו תקופה קשה. הפרסומים, החקירות, המתח אם יוגש כתב אישום. רק אחרי שנתיים הוא הוגש. בתקופת ההשעיה הוא קיבל רק חצי מהשכר, אז זאת גם פגיעה כלכלית אדירה. בזמן ההשעיה הוא עזר לי במכון יופי שפתחתי בקרית אתא. תארי לך, לוחם בתוך מכון יופי במשך שנתיים. פקודים שלו, שהיו עוברים ורואים אותו דרך החלון, היו צוחקים עליו. 'לפעמים צריך ללמוד להוריד קצת את הראש בשביל לנצח בגדול', הוא היה אומר לי. ומשה גלעד היה אומר לו שבמלחמות, לא תמיד זה ששולף את הרובה ראשון ויורה הוא זה שבסוף מנצח. הוא הקשיב לו והאמין בזה.

"אנחנו לא יודעים למה נפתחה החקירה. מישהו כנראה התלונן עליו, ולקצינים מסוימים במחוז היה נוח לשתף פעולה עם מח"ש, כי כנראה לא אהבו אותו בגלל שהוא התקדם מהר. הוא גם עם הציונים הכי גבוהים במחוז. התובנות הכי חשובות, שעימן הוא חזר, זה להישמר מכל אחד. אין מה לעשות, צרות עין יכולה להרוס בן אדם. בסוף נשארים אתה והמשפחה, ואת זה במח"ש שוכחים. כשהם לוקחים בן אדם, שיזכרו שיש לו אשה, ילדים, חברים וקרובי משפחה. זה יוצר אי נעימות מהסביבה. גם הקטע הזה שהם חקרו את כולם, את כל החברים, את בני המשפחה, אפילו את הסבתות".

את בטח צוחקת. הם באמת חקרו את הסבתות?
"כן, אמיתי. סבתא שלו נתנה לו ל כמה אלפי שקלים שישמור לה בצד. עכשיו לך תסביר למה היא נתנה לו את הכסף".
עו"ד משה גלעד, המטפל בין השאר בתיקים שנחשבים לאבודים, בתיקי צווארון לבן ובאנשים שהסתבכו לראשונה, לקח לחיקו גם את התיק הזה. השבוע אמר: "התיק של רפ"ק גל טולדנו היווה עבורי אתגר מקצועי ואישי. מח"ש פוגעת לעיתים גם בשוטרים מצוינים, כמו גל טולדנו, ללא הצדקה.

"האתגר האישי היה בכך שרציתי שבמשטרת ישראל ימשיך לשרת קצין שכל מעייניו נתונים לשמירה על ביטחון עם ישראל, תוך סיכון אישי. גל טולדנו עשה טעויות בהתנהגות, אשר בשום פנים ואופן לא הצריכו את השעייתו במשך שנתיים. אני שמח שמאמציי ומאמצי עורכי הדין במשרדי הביאו את בתי המשפט להכיר בעובדה זו ולהבין שההר הוליד עכבר".

תגובת מח"ש: "על פי כתב האישום הקצין פעל במספר אירועים משיקולים זרים: כאשר התריע לגבי כוונה לבצע ביקורת משטרתית בפאב, כשניסה להכשיל עיקול חשבון בנק של חברו וכאשר קיבל החלטות מתוקף תפקידו כאיש משטרה הנוגעות לפרנסתו של חבר.

"במסגרת הסדר טיעון הוא הודה בעבירת של סיוע להכשלת עיקול, ובית המשפט, הטיל עליו עונש שעות לתועלת הציבור והחליט להסתפק באי הרשעה (לא זיכוי). בנוסף, הורשע בדין המשמעתי והושת עליו עונש של נזיפה חמורה וקנס כספי. הקצין עצמו הודה בביצוע העבירות, ושתי הערכאות- ביהמ"ש השלום ובית הדין המשמעתי – קבעו כי העבירות בוצעו על ידי הקצין וגזרו עונשים בהתאם".