מטפלת בפעוטון פרטי בקרית ביאליק הורשעה בתקיפה של ארבעה פעוטות בגילאי שנתיים, ובשבוע הבא ייגזר עונשה. המטפלת (63), תושבת קרית חיים, הודתה כי הרימה פעוטות בידיה והטיחה אותם על מזרן כשהם שוכבים על בטנם כדי להרדים אותם, וכן בעטה בישבנו של אחד מהם.

"מעידה חד פעמית". המטפלת בבית המשפט | צילום: זהר שחר

המטפלת, באמצעות סניגורה, עו"ד תומר נווה, הגיעה לעסקת טיעון עם התביעה על עונש מומלץ בין שישה חודשי עבודות שירות לשנה וחצי מאסר בפועל.

לבקשת סניגורה, ובטרם גזירת עונשה, הפנה בית המשפט את המטפלת לחוות דעת של הממונה על עבודות שירות, כדי לבדוק האם היא מתאימה לרצות את עונשה בעבודות שירות. עם זאת הדגישה השופטת סימי פלג-קימלוב כי העובדה שנעתרה לבקשת הסניגור לשלוח את המטפלת לחוות דעת של הממונה על עבודות השירות אינה מצביעה על העונש שייגזר על המטפלת.

אביו של אחד הילדים, אשר העיד בבית המשפט, סיפר בגילוי לב על הטראומה שעברה משפחתו: "אחת התקופות שתמיד נזכור זה שבוע יום ההולדת שנתיים של בני. הוא לא היה שמח, לא היה חברותי, ואפילו אלים.

"שייכנו את ההתנהגות הזאת לקשיי הסתגלות. לא יכולנו לתאר שגם אנחנו ניכנס לסטטיסטיקה של נפגעי הגנים בישראל. היה לו קשה להירדם, אבל שום דבר לא הצדיק את היחס שהוא קיבל, ושום דבר לא מצדיק את המחזות שראינו (בדיסק מצלמות האבטחה).

מתוך תיעוד מצלמת האבטחה: מרימה את הפעוט ומשליכה אותו

"אנחנו לא מאחלים לאף הורה לראות אדם שפל והזוי מרים את הבן שלנו כמו שק תפוחי אדמה, זורק אותו על המזרן ובועט בו, כמו שאפילו לא בועטים בשק תפוחי אדמה בשוק. למה? כי אפשר. אני בטוח שכלל הנוכחים בבית המשפט יכולים להבין שהורה שרואה את הסרטון של בנו, מחמד ליבו, היקר מכל, סובל בכל סבל שהוא. זאת טראומה לחיים.

"בני היה בן שנתיים כשהגברת מאסה בו. הוא שכח, אבל אנחנו חיים את הטראומה הזאת יום יום. למען האמת, אני לא בטוח שסיום התהליך המשפטי יעזור לנו לשכוח – זה לא משהו ששוכחים.

"זה מלווה אותנו כל בוקר כשאני נפרד מילדיי בדרך לעבודה, בחיבוק גדול ונשיקה ובתפילה שיחזרו אליי שלמים מהמקום שאמור להיות מפלט בטוח עבורם. התפילה הזאת קיבלה משמעות אחרת לגמרי. ההשפעה של המקרה עלינו, החששות, הכאב, חוסר האמון במערכת החינוך - זה משהו שאנחנו מייחלים שהזמן ירפא, אך זה לא נראה כך".

"זיהיתי את השמיכה"
"אני, כאביו", המשיך האב בעדותו, "נאלצתי לא להראות רגשות בכלל, אלא לבכות לעצמי מאוחר אחרי שכולם ישנים, כדי להראות חוזק ושגרה לילד שזקוק לכך ולאם שהיתה זקוקה לכך לא פחות.

"עם כל הצער שבדבר, אנו לא לבד, גם בראש העין, והמוות המיותר של יסמין בפתח תקוה הוא תוצאה טראגית של העדר פיקוח, הרתעה, סינון מועמדים ויד עדינה מדי בכל הקשור לחינוך ילדינו ולענישה של מי שפוגע בילדים התמימים חסרי הישע.

"אנו מבקשים מבית המשפט, למרות שבנינו נותר ללא פגע נראה לעין, למזלנו, להורות על ענישה מקסימלית בגדר תחומי הענישה, כדי שלא ישכחו את המקרה שלנו, שלא ייעלם כלא היה.

"על מנת שמטפלות, גננות, אנשי חינוך לכל גיל יראו וייראו, שלא יזלזלו במערכת המשפט והצדק בישראל, בתחושה שהכל ממשיך כעוד יום. שיבינו שיש למעשים שלנו אחריות ותוצאות. שלא יבכו על מר גורלם ועל תחושת המסכנות.

"העדר פיקוח וענישה הולמת יכולים להגיע לכדי זילות במקצוע, במערכות המשפט והצדק, ובסופו של דבר לכדי רצח מזעזע, כפי שקרה ליסמין וינטר ז"ל או לטראומה של ילדים בגנים נוספים".

אמו של פעוט נוסף סיפרה לבית המשפט על הקשיים הפיזיולוגיים שבנה עבר, במיוחד בגמילה מצרכיו, כולל טיפול תרופתי. האם גילתה כי התעללו בבנה הפעוט כאשר ראתה את סרטון ההתעללות בחדשות הערב. "גיליתי שהרביצו לבני מהטלוויזיה, לצערי הרב.

 צילום: זהר שחר

"זיהיתי את השמיכה, כי הפנים שלו היו מטושטשות. שבוע ימים בכיתי. גם בעבודה. למרות שזה נראה רחוק, זה לא רחוק. נכנסתי למנהלת שלי ואמרתי שאני לא יכולה. הלכתי הביתה באותו יום, זה היה קשה. מאז החלו כל הטיפולים, נכנסנו לשגרה כדי לעזור לו אך זה לא משחרר. לסמוך על מישהו שיהיה עם ילדיי זה מאוד קשה, גם מבחינתי וגם מבחינת בעלי".

"אני מתחרטת"
טרם גזירת עונשה אמרה המטפלת בבית המשפט: "לבי עם ההורים. אני מצטערת, אני מתביישת. זו לא אני, אני מבקשת סליחה בכל לשון שאפשר להתבטא על כך. אני ממש מצטערת, מבקשת סליחה".

המטפלת פנתה להורים שהיו בבית המשפט וביקשה מהם סליחה כשהיא בוכה. "רע לי מדי, אני מתביישת בכך. בחיים לא התנהגתי כך לאף אחד. כל חיי נתתי את כל כולי לילדים, אף פעם לא קרה לי דבר כזה. אני מבקשת סליחה ומתחרטת על כל מה שעשיתי".

עו"ד תומר נווה

המטפלת נשלחה לשירות המבחן, ועל פי תסקיר שהוגש בעניינה לבית המשפט עולה כי היא אינה מחוברת לחלקים האלימים באישיותה, ומרוכזת בעצמה. קצין המבחן המליץ לבית המשפט לגזור על המטפלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, בתקווה שבין כותלי הכלא תעבור את הטיפול שתצטרך.

לאחר קבלת תסקירי המבחן, ביקשה התובעת, עו"ד רינת לוי, לגזור על המטפלת שנת מאסר בפועל, וציינה: "הנאשמת, בהיותה אמונה על קטינים, על בטיחותם, שלומם וטובתם, על הדאגה לצרכיהם הבסיסיים, תקפה אותם פעם אחר פעם, פעוטות ששוכבים על רצפת החדר, כאשר הם חשופים ללא יכולת להגן עליהם, ללא יכולת להימנע מהתקיפה או להפסיק אותה.

"המטפלת מעלה באמון שנתנו בה ההורים. הנאשמת הינה אחראית בלעדית לאירוע, כשהיא מנצלת את פערי הכוחות בינה לבין הקטינים והעובדה כי אינם יכולים לספר על כך, אינם יכולים להחזיר. במזל, לא נגרמו נזקים חמורים יותר.

"קשה להיכנס לראשם של הקטינים ולדמיין את התחושות הקשות, הפחד, העלבון, ההשפלה, חוסר יכולת לשלוט בדברים, חוסר יכולת לצפות מה עומד לקרות עם גופם".

התובעת ביקשה מבית המשפט לייחס משקל רב לריבוי העבירות בתיק הנוכחי, לקושי בחשיפת העבירות ולקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לבצעם.

גם הסניגור, עו"ד תומר נווה, פתח את דבריו בקושי להגן על הנאשמת, במיוחד כאשר הוא אבא לילדים. "לא קל לבוא ולתת את ההגנה לנאשמת, במיוחד בתקופה שבה עבירות מסוג זה בהד התקשורתי, ובצדק. על אחת כמה וכמה כאשר יש לך ארבעה ילדים בגילאים הללו, ולא בכדי גם אני מגלה אמפתיה כלפי משפחות הילדים, וליבי איתם".

עם זאת, ביקש הסניגור את רחמי בית המשפט כלפי מרשתו המטפלת ואמר: "מדובר בנאשמת ללא עבר פלילי, מעולם לא נחקרה במשטרה. מדובר במעידה חד פעמית", והגיש לבית המשפט אסופת מכתבי המלצה על המטפלת.

עו"ד נווה העלה גם את האבסורד בכך שהמדינה לא מנעה ממרשתו להמשיך לעבוד בגן ילדים. "לא הוגשה בקשה על ידי המדינה לאסור עליה לעסוק בתחום. אם המדינה סבורה כי היא כזו מסוכנת ולא ראויה, מדוע לא הגישה בקשה לאסור עליה לעבוד בתחום? כיום היא יכולה לעבוד בכל גן שהיא רוצה, אין לה כל הגבלה".