תיק החקירה בגין גרימת מותו של הילד יהונתן קוזק בן ה-3 מקרית אתא נסגר לפני ימים אחדים. קוזק ז"ל טבע למוות לפני שנתיים בבריכה בקיבוץ אפק במהלך חתונה באולם האירועים "שמורתה", הסמוך לבריכה.

"הוא הביא לנו הרבה אושר". האם, דורה ויהונתן קוזק ז"ל. צילום: נחום סגל

אמו של יהונתן, דורה, אשר קיבלה את ההודעה על סגירת התיק: "לא יכול להיות שילד ימות במקום ציבורי, ואף אחד לא אשם במותו. בא כוחם של בני משפחת קוזק, עו"ד רועי קרן: "בימים הקרובים נגיש ערר על סגירת התיק".

יהונתן, בן זקונים, נולד ב-7.9.2014 לדורה וספי אחרי שלוש בנות: יסמין (20), ירדן (17) ויולי (10). במהלך ההיריון הומלץ לדורה לעבור הפלה לאחר שנמצא כי העובר סובל מפגם בכליות, אך דורה סירבה להפסיק את ההיריון, שבסופו נולד ילד בריא, עם כליות בריאות, אשר במותו נתרמו לילדה בת גילו והצילו את חייה.

"יהונתן היה ילד שובה לב, מצחיק, כריזמטי, אי אפשר היה לעמוד בפניו. הוא היה ממיס, די מהר התחיל לחייך, לפלרטט עם בנות, הוא אהב ללטף שיער ארוך, עשה עיניים. ילד מצחיק, מלא חיים ושובב", דורה מספרת על בנה ועיניה מתמלאות דמעות. היא מעשנת סיגריה אחרי סיגריה. בתה ירדן בת ה-17 יושבת לידה, ועל ידה קעקוע של יהונתן עם כנפי מלאך.

"חמוד זה מסוכן"
דורה: "ב-6.10.17 נערכה החתונה של האחיין שלי בגן האירועים שמורתה בקיבוץ אפק. זה היה ביום שישי בצהריים, וכולנו הגענו נרגשים לאירוע. יהונתן אהב מים מאוד, בערבים היה מסיים את האמבטיה, וכשבעלי היה חוזר מהעבודה הוא שוב התפשט ונכנס איתו להתקלח.

"כשהגענו לאירוע, הוא מיד זיהה את הבריכה ורץ לעברה. הבריכה היתה מגודרת, והוא גילה פתח בסוכת המציל של בערך 30 ס"מ והצליח להיכנס דרכו. אנחנו, שהבחנו בכך, שלפנו אותו החוצה. זה קרה פעמיים, פעם בעלי שלף אותו ופעם אני.

דורה עם בנה יהונתן ביום הולדתו השלישי, חודש לפני מותו | צילום: פרטי

"כשהוצאתי אותו, ביקשתי לראות את האחראי, וכשהוא הגיע, הראיתי לו את הפתח וביקשתי לסגור אותו. הוא התכופף ליהונתן והתחיל לדבר איתו, אמר לו 'חמוד, אסור להיכנס לשם, זה מסוכן'. אמרתי לו: 'זה נחמד שאתה מנהל שיחה עם ילד בן שלוש וחודש', ועמדתי על כך שהוא יסגור את הפתח, והוא אמר לי שיטפל בזה.

"החופה החלה, יהונתן היה על הכתפיים של בעלי, אני הייתי בחופה עם בני הזוג. אחרי שנגמרה החופה, הלכנו לרחבת הריקודים, הורדנו נעליים והתחלנו להשתולל. יהונתן הצטרף אלינו, שלא יפספס את הריקודים עם השמחה והבלגן, ופתאום שמתי לב שהוא נעלם. רגע אחד הוא היה איתנו ורגע שני לא.

"רצתי לבעלי לבדוק אם הוא אצלו, וכשהוא ענה לי בשלילה, רצתי מיד לבריכה, אבל לא ראיתי אותו שם. המשכתי לרוץ ולבדוק בחנייה ובשדה הסמוך, גם בני המשפחה החלו בחיפושים, בשלב מסוים כל אורחי החתונה הצטרפו לחיפושים, רצנו לכל עבר וצעקנו את שמו. אני רצתי בשנית לבריכה ופתאום ראיתי אותו בתחתית הבריכה.

"התחלתי לצרוח, הייתי באטרף, בני המשפחה משו אותו מהבריכה, ויחד עם בעלי עשו לו החייאה. עד שהגיע אמבולנס זה נראה לי נצח. הפרמדיק שביצע את ההחייאה הסתכל עליי, וראיתי בעיניים שלו שאין סיכוי. צרחתי עליו שיחזיר לי את הילד. הם פינו אותו, ובדרך הצליחו להחזיר לו דופק".

ירדן: "לעולם לא אשכח את הרגעים האלה, שכולם עומדים מסביב, ואבא מנשים את יהונתן מפה לפה. אחרי זה הוא עלה איתו לאמבולנס, ואנחנו עמדנו המומים".

"ילד שובה לב, מצחיק וכריזמטי". יהונתן ז"ל. צילום: פרטי

תרם כליה לילדה
דורה: "הגענו לבית החולים, כל המשפחה, עמדנו שם ליד המחלקה לטיפול נמרץ, כולנו לבושים חגיגי מאירוע החתונה. איך תוך דקות הפכה השמחה לעצב. התפללנו לטוב, הלכנו לרבנים, קיבלנו קמעות, בעלי היה אצל הרב אבוחצירא, קנינו לו מגן דוד מזהב עם חוט אדום והדבקנו לו לחזה. עשינו הכל, אבל זה לא עזר.

"שלושה ימים אחרי, ביום שני, הרופאים אמרו לנו שיהונתן במוות מוחי, והסבירו לנו את המשמעות. לאחר מכן התחילו לדבר איתנו על תרומת איברים. אני התנגדתי לחלוטין, לא הסכמתי לנתק את הילד שלי ממכשירי ההחייאה, כשהגיעו הנציגים של תרומת האיברים, צעקתי עליהם שילכו. לא איבדתי תקווה, האמנתי שכמו שקרה לנו נס בהריון ולא עשיתי הפלה, גם עכשיו יקרה לנו נס.

"הימים עברו והמצב של יהונתן לא השתפר. לאט לאט עברנו תהליך של עיכול והבנו שאין ברירה, שיהונתן כבר לא יחזור לחיים, ושצריך להציל חיים של מישהו אחר. ביום חמישי, כששוב הגיעו נציגי תרומת האיברים, אמרנו כן. אמרתי את זה אז, וזה נכון עד היום - ברגע שעלינו ירד החושך, לפחות למישהו אחר ניתן את האור. כל המשפחה והחברים הגיעו וסיפרנו להם מה החלטנו. הודענו גם לצוות הרפואי.

"רגע הפרידה מיהונתן היה בלתי נתפש. סגרתי את הווילון ושכבתי לידו כמה דקות, ליטפתי אותו, לחשתי לו שאני אוהבת אותו וסיפרתי לו שהוא הביא לנו הרבה אושר הביתה ולחיים.

"יהונתן תרם את הכליה שלו לילדה בת גילו מחיפה. אנחנו בקשר עם משפחתה. הפרדוקס שבמהלך ההיריון איתו אמרו לי שהוא לא יחיה בגלל הכליה, בסוף הכליה שלו הצילה ילדה אחרת, ילדה מהממת.

רגע הפרידה מיהונתן היה בלתי נתפס". צילום: נחום סגל"

"הכי קשה זה בחגים, או בערב כשצריך לעשות לו מקלחת וזה עדיין עובר בראש, בערב שבת כשהייתי מלבישה אותו בחולצה לבנה. לכל אחד מאיתנו זה השאיר משקעים עמוקים. בשנה שעברה בעלי לקה בסרטן המעי, ותודה לאל הצליח לצאת מזה. אבי, שהיה קשור ליהונתן, חלה ובבת אחת הזדקן ב-15 שנה. אמא שלי משתדלת להיות חזקה, גם אני. קיים בי הרצון ללכת אליו, אבל בבית יש עוד שלוש בנות, ואין באמת ברירה".

שוקולד על הקיר
"זאת ההתמודדות יומיומית. דקה דקה, שעה שעה. לקום כל בוקר מהמיטה זאת מלחמה. למזלנו, אנחנו עטופים במשפחה שהתלכדה יותר, ואני התברכתי בשלוש חברות שתומכות בי ונמצאות לצידי כל הזמן, גם לחבק אותי וגם לצעוק עליי".

יום לפני החתונה, יהונתן אכל שוקולד ונגע בקיר עם הידיים המלוכלכות. טביעת ידו המלוכלכת בשוקולד נותרה על הקיר בבית משפחת קוזק, ודורה מתכוונת להשאיר אותה שם לעד. גם את הציור אותו צייר על הקיר ובה נראית המילה אמן.

דורה: "סמכנו על המשטרה והפרקליטות שיעשו את הצדק. שנתיים התנהלה חקירה, ואז זימנו אותנו לפרקליטות והודיעו לנו שסוגרים את התיק מחוסר ראיות. הייתי בהלם. שתי פרקליטות ישבו איתנו בחדר והסבירו לנו שבשל מחסור בראיות, לא ניתן לקבוע שיהונתן נכנס מהפרצה בסוכת המציל שביקשנו לסגור. אמרתי להן, 'מה זה משנה מאיפה הוא נכנס, במבחן המציאות הוא הצליח להיכנס ואיבד את חייו'.

"הוא לא היה אמור להצליח להיכנס למתחם הבריכה, והעובדה שהוא הצליח מעידה על רשלנות של המקום. לא יכול להיות שילד מת ואף אחר לא אשם. לא יכול להיות שאף אחד לא ייתן את הדין על מותו של יהונתן. הרגשתי כעס אדיר וחוסר צדק, שהמערכת המשפטית שאמורה להגן עלינו זונחת אותנו.

"לנו יש אחריות כהורים, ובאותו ערב עשינו הכל, רצנו אחריו כל הזמן, והוא, כמו כל ילד, מחפש הרפתקאות. במקום היו תנאים אובייקטיבים שלא הקלו עלינו: השדה הפתוח שסמוך לאולם, אזור החנייה והבריכה כמובן.

"זה קרה ברחבת הריקודים שהיתה צפופה. קשה להסביר את המציאות הזאת, שרגע אחד הילד שלך לידך, ורגע אחרי כבר לא. בשלב הזה, צריכה להיכנס האחריות של המקום, שאם ילד יצא לרגע מעיניו של הוריו שהוא לא יהיה בסכנת חיים ובטח לא ימצא את מותו. מקום שמארח כמות כה גדולה של אנשים וילדים, צריך להיות בטוח לציבור מבקריו. זה זילות בחיי אדם, במיוחד משום שדיברתי עם האחראי במקום והרתעתי בפניו על הפתח בגדר".

הסבה מקצועית
חייהם של בני משפחת קוזק השתנו מקצה לקצה. דורה, שעבדה בסוכנות הביטוח "ויגודסקי" במפרץ חיפה, עזבה את עבודתה. למרות התמיכה שקיבלה בסוכנות וההבנה המלאה לטרגדיה שפקדה אותה, היא חשה שייעודה הוא בתחום הבטיחות, ועשתה הסבת מקצוע. השנה עברה את ההכשרה בתחום הבטיחות, והשבוע, ב-1.1.2020, היא החלה לעבוד כממונה בטיחות ואחראית הדרכה בתחום בחברת "ורדי בטיחות" בקיסריה.

במקביל, היא מעבירה הרצאות על הטרגדיה שעברה. "זאת התרפיה שלי", היא אומרת. "הייתי בהרצאה של רונה רמון ז"ל, ודיברתי עימה על כל מה שקשור לאבל ואיך להתמודד עם זה, והיא היוותה עבורי סוג של מודל". פעם בחודש מגיעה דורה למפגש של קבוצת תמיכה לתורמי איברים שמתקיימת ברמב"ם.

גם ספי, אביו של יהונתן, עשה הסבת מקצוע והגשים חלום ישן. מאיש מחשבים שעבד 13 שנים בתחום הוא הפך לנהג משאית פול טריילר, וכיום הוא עובד בחברת "יוזמה גליל מערבי".

בא כוחם של בני משפחת קוזק, עו"ד רועי קרן: "תיק החקירה נסגר ב-8.12.19, ואנחנו מתכוונים להגיש ערר לפרקליטות המדינה. לתפישתנו, יהונתן נכנס לבריכה דרך הפתח שאמו ביקשה לסגור קודם לכם.

עו"ד רועי קרן. צילום פרטי

עם זאת, זה כלל לא משנה כיצד הוא נכנס, עצם העובדה שהצליח להיכנס לתוך האזור המגודר בו מצויה הבריכה, מהווה רשלנות שהביאה באופן ישיר למותו. המסר שמועבר להורים במקרה זה הינו שהם האחראים, וזהו מסר מעוות מבחינה משפטית ומוסרית, ואינו מתקבל על הדעת. אין לצפות מהורים למנוע כניסתו של ילד לבריכה שאמורה להיות סגורה הרמטית למשתתפי האירוע".

בעלי אולם האירועים "שמורתה" סירב להגיב.

מהפרקליטות נמסר: "אנו מבקשים להשתתף בצער המשפחה. חומר הראיות נבחן בקפידה רבה והתיק אף נשלח לביצוע מספר השלמות חקירה. בתום הליך בדירת חומר הראיות, החליטה הפרקליטות לסגור את התיק. זאת נוכח קשיים ראייתיים משמעותיים. עם קבלת ההחלטה הועברה הודעה מפורטת על סגירת התיק והקשיים לבני משפחת הפעוט המנוח".