האהבה של קובי גרצוולף להגה החלה בגיל צעיר, קצת אחרי שהוציא רשיון נהיגה. הוא היה בקושי בן 17, אבל במהרה הפך למנטור עבור חבריו בכל הנוגע לנהיגה.

"הבעיה שאנחנו משלימים עם הסטטיסטיקה". קובי גרצוולף. צילום: נחום סגל

"כל אחד מהחבר'ה שהיה מוציא רשיון נהיגה ידע שלפני שהוא מתחיל לנהוג, הוא בא למבחן נוסף אצלי. החבר'ה היו קוראים לי לבדוק את הידע של הנהג החדש, עד כמה הוא מוכן לצאת לכבישים".

בימים אלו עומד סא"ל קובי גרצוולף מקרית שמואל, נשוי ואב לשלושה, להשתחרר מצה"ל ולפתוח בקריירה חדשה: מורה לנהיגה. מאחורי ההחלטה הזו יש גם הרבה אידיאולוגיה, או בפשטות, לשנות את תרבות הנהיגה בכבישי ישראל.

גרצוולף (44) נולד בחיפה וגדל בנווה שאנן. הוא למד בבית הספר היסודי רמב"ם, בישיבה התיכונית יבנה, ובשנת 1993 יצא לשנת שירות במכינה הקדם צבאית בית יתיר בהר חברון. לאחר המכינה התגייס לצנחנים, ונפצע במהלך המסלול. באותם ימים חתמה מדינת ישראל על הסכם אוסלו, ובצה"ל נערכו למצב החדש בשטח.

"הייתי במהלך החלמה מפציעה כאשר הציעו לי הצטרף ליחידה לתיאום וקישור עם הרשות הפלסטינית. הלכתי לקורס קצינים, עברתי השלמת חילית והוצבתי בגזרה קלקיליה, בבסיס משותף שלנו עם שוטרים ואנשי מנגנוני הביטחון של הרשות".

במדי צה"ל במתפ"ש | צילום: פרטי

בציונות הדתית, שאתה משתייך אליה, רואים עד היום בהסכם אוסלו הסכם פסול.

"זה לא עבר לי בראש אז בכלל. מרגע שהתגייסתי, היו לי מפקדים, ניתנו לי פקודות ואני ביצעתי את התפקיד שלי".

היו בטח גם רגעים לא פשוטים בשירות הזה.
"באותה תקופה היו סיורים משותפים, שלנו ושוטרים של הרשות, ולא פעם הגיעו לעימותים. אנחנו, הקצינים, היינו נזעקים לגזרה ורואים את החיילים ושוטרי מג"ב שלנו דורכים נשק מול השוטרים של הרשות, ולהיפך, לרוב בגלל מריבות שנבעו מהבדלי מנטליות.

"היינו מרגיעים את המצב, ובמהלך השנים הגענו להבנות שנמשכות למעשה עד היום. יש שיתוף פעולה, וצה"ל כל הזמן פועל כדי למצוא את האיזון בין הרצון של רוב התושבים לחיות בשלום לבין השמירה על הביטחון.

"23 שנה שירתתי במתפ"ש (יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים), ובתפקיד האחרון הייתי מפקד בית הספר לתיאום וקישור, אחראי להכשרת כל חיילי היחידה, מטירונים ועד מסיימי קורס קצינים. כשהתגייסתי, לא דיברתי ערבית. היום אני מדבר ערבית ברמה גבוהה מאוד".

"פה כולם צופרים"
לקראת שיחרורו משירות הקבע עמדו בפני גרצוולף כמה אופציות לקריירה שנייה. "היו לי לא מעט הצעות, בין השאר מכמה רשויות מקומיות וגם הצעות מהמגזר העסקי. אבל בסופו של דבר החלטתי לעבור קורס של מורי נהיגה, אותו כבר השלמתי, ולהיות מורה נהיגה".

לא ממש קלאסי לפורשי צבא קבע.
"מי שמכיר אותי לא התפלא. ג'וק הנהיגה אצלי כבר מגיל צעיר. אני רואה מה קורה בכבישים, הדיווחים על עוד ועוד הרוגים ופצועים, על המחיר הכבד שאנחנו כחברה משלמים.

|"העניין הוא שאנחנו משלימים עם הסטטיסטיקה, שכמה מאות אנשים נהרגים מדי שנה בתאונות דרכים, אנשים כבר לא מתרגשים. נכון, יש לכך המון סיבות: תשתיות ואכיפה לא מספקת, אבל יש גם את עניין התרבות הנהיגה.

"אני לא רוצה להחליף את מוסדות המדינה, אבל לא יכולתי להמשיך ולשבת בצד ולהתלונן על המצב הקשה ולא לעשות כלום. זה משהו שבוער בי, והחלטתי לעשות מעשה.

"אני רוצה לעצב את דור הנהגים הבאים, ללמד אותם לנהוג נכון ולא רק לעזור להם לעבור טסט. שיהיו יותר סבלניים בכביש, שילמדו לוותר ולא לצאת לכבישים בהרגשה שיוצאים לקרב. אתה נוסע באירופה, ואתה לא שומע צפירות. פה, כולם צופרים מיד".

קובי גרצוולף. צילום: נחום סגל
אולי זה פשוט טמפרמנט ואפי, ולא תרבות.   

"אפשר לחנך לתרבות נהיגה אחרת. אני מאמין בזה. אני יודע שאני לא הולך לחנך את כל ילדי ישראל. אבל מי שיגיע, יעבור חוויה אחרת, ולאחר מכן יהיו שגרירים של נהיגה אחרת, יעירו לחבר, אפילו לאבא ולאמא. אני מאמין שכן אפשר להביא שינוי בתרבות נהיגה".

מה תעשה שונה ממורים אחרים?
"הגישה. לבוא לתלמיד ולומר לו 'תבין את האחריות שמונחת על כתפיך ברגע שאתה נהג'. קודם ההבנה שברגע שאתה יושב על כיסא הנהג, אתה נושא באחריות לכל מה שקורה. הדבר השני היא הדרך, של גישה שיתופית. לא רק לבוא ו'להצליף' בתלמיד את התורה, אלא דרך שיח, לעודד את התלמיד שיהיה שותף פעיל בשיעור.

"אני לא רואה בתפקיד שלי רק להעביר אותו טסט. לכן, חשוב לנהוג איתו בשעות לא מקובלות, בכבישים לא מרכזיים, במקומות לא שגרתיים, שלא יוצא לתלמידים לנהוג בשיעורי נהיגה. שיידע להתמודד כמעט עם כל סיטואציה שהוא עשוי להיתקל בכביש, עירוניים ובין עירוניים".

אתה מבין שבסופו של דבר, זה עסק שצריך להרוויח.
"בוודאי, אבל אני מאמין שיש פה מחויבות של מורה לתלמיד. זה עסק, אבל בהכשר הזה אני רואה גם סוג של שליחות, שאני לא רוצה לוותר לעצמי ולא רוצה לוותר לתלמידים שלי, על מנת שבסופו של דבר הם יהיו נהגים טובים ואזרחים טובים ובמקרה של תלמידים צעירים, גם יהיו חיילים טובים. דרך הדברים האלו לבנות את הדור הבא הכי טוב שאנחנו מסוגלים.

"הכי קל לשבת בשיחות סלון ולומר 'זה לא בסדר וזה לא בסדר', ואחרי שבוע נקטר על אותם דברים. נכון, זה עסק, אבל אפשר לעשות את זה גם אחרת, להכניס גם קצת חינוך, גם קצת אחריות ושליחות. אני מאמין שזה התפקיד שלי, בנסיבות האלו, בגיל הזה, עם הניסיון שיש לי לשאול מה אני יכול לתת לחברה הצעירים האלה".