לאחר שאביה נפטר, לילך, תושבת קרית ים, יצאה לעבוד ומסייעת מגיל 16 בכלכלת הבית והמשפחה. זאת, במקביל ללימודים והשתתפות בתוכנית "פרחי רפאל", במסגרתה קיבלה שיעורי העשרה מעובדי רפאל ואף ביקרה פעם בשנה במכון.

"בספר המחזור כתבו לי שבעוד עשר שנים אעבוד ברפאל". לילך | צילום: באדיבות רפאל

כשהייתה בת 18, היא רצתה לתרום את חלקה בשירות לאומי, כיוון שבשל הנסיבות המשפחתיות לא יכולה היתה להתגייס. באותה עת עבדה כקופאית, באחד הסופרים בקרית ים, ואז אירע המפגש ששינה את מסלול חייה.

"עבדתי בקופה והגיעה אישה, שזיהתה אותי מיד כמשתתפת בתוכנית פרחי רפאל. היא שאלה אותי מה אני עושה, וסיפרתי לה שחשבתי על עתודה ומתכוונת לשרת בשירות לאומי בגלל הנסיבות המשפחתיות. היא אמרה לי, את יודעת שיש שירות לאומי ברפאל? האמת, לא ידעתי.

"היא הדריכה אותי איך למלא טפסים, למי לפנות, ובסופו של דבר, אחרי תהליך מיון ארוך, אכן עשיתי שנתיים שירות לאומי ברפאל. ובהמשך המשכתי לעבוד שם בעבודה מועדפת. היום אני שם במשרה סטודנטית, במקביל ללימודים בפקולטה להנדסת האווירונאוטיקה וחלל בטכניון. במפגש האקראי בקופה נקבע למעשה מסלול חיי הנוכחי".

לילך נולדה בארץ לפני 26 שנים להורים שעלו מברית המועצות. יש לה אח גדול ממנה בשנתיים. האב, מכונאי במקצועו, היה אזרח עובד צה"ל. האם, אקדמאית בהכשרתה, עבדה בארץ בניקיון בתים וסיוע לקשישים. בשנת 2014, האב נפטר. "אמא ויתרה על כל החלומות שלה כדי לגדל אותי ואת אחי. גם בגלל קשיי השפה לא מצאה פה עבודה תואמת לכישורים שלה.

"אבל אני גדלתי בבית שהחינוך היה חשוב ביותר. למדתי בבית הספר אמירים ואחר כך ברודמן. וגם השתתפתי, מכיתה ז' עד י"ב, בפרויקט פרחי רפאל, לקידום הנוער, במסגרתו מגיעים מהנדסים מרפאל ועוזרים במתמטיקה ובפיזיקה. מידי שנה גם היה לנו ביקור ברפאל, ומגיל די צעיר נחשפתי למה שקורה פה. גרתי בקרית ים ג', קרוב לרפאל, וחשבתי לעצמי אולי יום אחד אגיע לשם".

אבל עם המון רצון, החלום הפך למציאות. לילך עשתה שירות לאומי במסגרת רפאל וויתרה על לימודי כלכלה, כדי ללמוד הנדסה בטכניון. ולא היה לה קל: היא עשתה שני קורסי פסיכומטרי וניגשה ל-3 בחינות בכדי להשיג את הציון המתאים כדי שהיא תתקבל לפקולטה שהיא רצתה.

"בעת השירות הלאומי, הייתי בעצמי מדריכה בפרויקט פרחי רפאל, כך שהייתה פה סוג של סגירת מעגל. אחר כך הלכתי ללמוד, כדי להגשים את החלום. לא גדלתי במשפחה של מהנדסים, עבדתי מגיל צעיר כדי לעזור למשפחה, ובכלל לא היה קל. למרות הקשיים, המשכתי וניסיתי ושיפרתי ציונים".

מאז השירות הלאומי, עסקה לילך במספר תחומים ברפאל: באבטחת איכות, בביקורת, ובשנים האחרונות היא מעוסקת במשרה סטודנט בייצור מערכות זעירות.

בזכות טכנולוגיות מתקדמות, ממזערים מוצרים שפעם היו גדולים ותפוסים הרבה מקום, והיום הם קטנים ומשלבים במערכות נשק שונות. וכן, היא גם משתתפת בפיתוח וייצור במסגרת פרויקטים מסווגים, שמעניקים לישראל את היתרון הטכנולוגי שלה.

איך אימא שלך רואה את ההצלחה שלך?
"אין ספק שאני סוג של תיקון, מבחינתה. לי היו כל ההזדמנויות שלה לא היו. היא התקשתה בשפה, לא יכלה להגשים עצמה ואני כן יכולה ומתפתחת. אבל זה לא בא בקלות. אני עובדת מגיל 16 ונדרש כוח רצון להגיע לפה. וזה מה שאני אומרת לכולם, אסור לוותר. גם היום, יומיים עובדת פה וביתר הימים משלימה את התואר בטכניון. יש לי עוד שנה ללמוד, לא מסלול קל".

את מגשימה חלום?
"כן, ויש לו עוד הרבה חלומות. אספר לך סוד קטן: בספר המחזור, כתבו לי כל שם, מה הוא יעשה בעוד עשר שנים. אצלי כתבו שעוד עשר שנים אעבוד ברפאל".

מה הלאה?
"חושבת ללכת ישר לתואר שני, בתחום ניהול. בפקולטה שלי לצערי לומדות מעט נשים, זה עצוב, אבל אני מאמינה שזה ישתנה. הכי חשוב, לא לוותר. אם לא תנסה, לעולם לא תצליח, וזה המסר שלי".