זעם, עלבון עמוק וכאב - אלו התחושות שהגיעו עימם היום (שלישי) לבית העלמין בתל רגב, יותר 1,000 המשתתפים, רובם בני העדה האתיופית, למסע הלווייתו של סלומון טקה בן ה-19 מקרית חיים שנורה למוות בידי שוטר.

קברו של סלומון טקה ז"ל. צילום: גיל נחושתן

בני העדה האתיופית דרשו במהלך ההלוויה כי האירוע, אותו הם מכנים 'רצח בדם קר', ייחקר בידי גוף עצמאי. "כשזה יקרה, גם ראשי המדינה יופתעו ממה שיתגלה"- טען אחד הנואמים מעל גופתו הכרוכה בתכריכים של טקה.

ההלווייה החלה בשובל של מקוננות, שנכנסו לרחבת בית העלמין בשורה וצעקו את כאבם. כאב עמוק אבל בלי דמעות. זעקת שבר שנשמעה מרחוק.

לתוך אולם "זית" בבית העלמין התקבצו בני העדה מכל הארץ כמו גם אנשים שהכירו את סלומון, בני משפחתו ואזרחים שבאו להזדהות.

בקהל היו מספר פוליטיקאים שחלקם, כמו ניצן הורוביץ ממרץ והשר אורי אריאלי, כלל לא נאמו אלא עמדו בצד. בקהל נראה גם ג'אפר פרח, הפעיל לזכויות האזרח הערבי, שהותקף בזמנו על ידי שוטר שעומד כיום לדין.

במרכז הרחבה רקדו נשות העדה ריקוד אבל מסורתי. האם, וודג'יג', מוקפת חברות, מנסה להחזיק מעמד, אבל הכאב מכריע אותה והחברות תומכות בה שלא תתמוטט.

מסע הלוויה. צילום: אדי גל

האב, וורקה, הלך לחדר צדדי לזהות את סלומון, ואז חזר שבור לתוך ההיכל. מיד לאחר מכן הוצאה הגופה עטופה בתכריכים שחור וזעקות השבר נשמעו בכל פינה בהיכל.

ראשון המברכים היה הרב משה ברוך, רב הקהילה האתיופית באשדוד, שדרש כי החברה הישראלית חייבת לעשות דיון וחשבון בגין יחסה לעדה האתיופית.

האב השכול הספיד את בנו באמהרית, כשאת דבריו מתרגם בהמשך אחד ממנהיגי הקהילה בקריות, אסף גבאנה.

גם מי שלא הבין אמהרית קלט היטב את הכאב העצום של האב. הוא התחיל לדבר בטון נמוך, בשקט חרישי כמעט, ולקראת הסיום צעק בקול רם, עם אגרופים מונפים באוויר, כשבני הקהילה עונים לו.

האב: "לא באנו לפה כדי שירצחו אותנו. אנחנו מבקשים צדק. הבן שלי כבר הלך. אני מקווה שהוא יהיה הקורבן האחרון. אל תבכו על הבן שלי, אנחנו דורשים שהרוצח יקבל את המגיע לו והצדק ייעשה. תעזרו לי במאבק הזה".

אסף גבאנה, שתירגם את דברי האב, קרא לבדיקה חיצונית של המקרה כיוון שבני העדה לא מאמינים בחקירת מח"ש. הוא תקף את ההחלטה לשחרר את היורה, למעצר בית, בבית מלון במרכז הארץ.

"אנשים פוגעים בחיות, בכלבים והם נכנסים מאחורי סורג ובריח ושוטר וקצין שפוגע ומפקיר ורוצח את הילדים שלנו, אנחנו נותנים לו פרס 15 יום שיישב ויתכנן וייערך ובסוף יאשימו את הילדים שלנו.

"אנחנו לא רוצים חיבוק. אנחנו דורשים למצות דין. גוף חיצוני, לא וועדה ולא מח"ש. תעשו הכל שזה יהיה הילד האחרון. שילמנו מחיר יקר. כמה אפשר לשלם. האירוע הבא בפתח. יגידו שאנחנו אלימים ושהכדור חיפש את הנערים שלנו ושהקצין לא כיוון ולא רצה לירות".

אביו של סלמון טקה בהלווייה. צילום: אביהו שפירא

הקבר הטרי של טקה ז"ל. צילום: גיל נחושתן