השירה הישראלית המתפרצת, להקת הכלייזמרים עם הקלרינט, הטוּבה, הכינור והאקורדיון, מחיאות הכפיים ותרועות הקרובים שליוו את הזוגות בדרכם לחופה, היו אולי יכולים להיות סצנת פתיחה מתאימה לחתונות רבות אחרות.

חלקם חיים במשך שנים בזוגיות בחדר משותף, רצו להתחתן ודיברו על כך בלי הפסקה | צילום: שיאצו צלמים

אבל ארבע הכלות וארבעת החתנים שנכנסו לגן האירועים 'כרמלה' בקיבוץ יגור, בזה אחר זה, הפכו את החתונה הזו ליחידה במינה. ארבעה זוגות בסביבות גיל 50, בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית, המתגוררים בבתים שהם חלק ממערכי דיור שמפעילה חברת 'קשר' ברחבי הגליל, נישאו בחתונה שהיתה מבחינתם התגשמות חלום.

במשך שנים הם ראו בדמיונם חתונה עם כל כללי הטקס - שמלות כלה וחליפות חתן, טבעות, צליל השקת כוסות ובוק צילומים מקצועי, ובחתונה שהתקיימה לפני שבועיים היה הכל. אפילו עדן בן זקן הפתיעה את האורחים כשהגיעה במיוחד לאירוע כדי לשיר את השיר "חיים שלי" לאחר טקס החופה, ובכך הגשימה את משאלת ליבה של אחת הכלות.

סיפור החיים המשותף של ארבע הכלות וארבעת החתנים התכנס לתהליך ארוך שהגיע לשיאו בחתונה הזו. "השתתפתי בחיי בחתונות רבות, אבל דבר כזה עוד לא ראיתי", אומר יעקב גבע, מבעלי החברה. "רק לעמוד שם ולהקשיב לדברים הנאיביים שנאמרו מתחת לחופה, מילים כמו 'אני אוהב אותך', 'את אישה נהדרת' 'את אישה יפה', זה היה כל כך יפה ונוגע ללב.

חלקם חיים במשך שנים בזוגיות בחדר משותף, הם רצו להתחתן ודיברו על כך בלי הפסקה. החתונה הזאת הפתיעה גם אותנו באיכות שלה – והכל נעשה בהתנדבות – ובגלל השמחה האדירה והשירה המתפרצת. מדובר במשפחות שלא עברו חיים קלים, והגיעה להן שמחה כזאת, סביב אוכל איכותי, בגדים טובים ובכלל, ערב שכולו שיאים".

זו לא החתונה הראשונה המתקיימת במערך הדיור של קשר, וככל הנראה גם לא האחרונה, אבל גבע מודה: "במקרה הזה היה מימד נוסף של התרגשות עמוקה. התחושה היתה כמו לחתן את הילדים שלי".

אלכס ורונית הם בני הזוג הוותיק ביותר מבין הארבעה, ונמצאים בקשר זוגי למעלה מ-20 שנה. לוי ורנה ציינו 13 שנים משותפות, דורית ושמואל חיים יחד כבר שבע שנים, והזוג הטרי ביותר הם דוד ורחל, שציינו שנה לקשר הזוגי. כאמור, הזוגות הם שהעלו את הבקשה לקיים את החתונה, ובשנה האחרונה החלה להתגבש תוכנית שהביאה למימוש החלום המשותף וגם להגשמת החלומות של כל אחד מהם.

יש טבעת
מאחורי יוזמת החתונה עומדת איילה ויצמן, העובדת הסוציאלית האחראית על מערך הדיור של חברת קשר בעכו, נהריה והגליל המערבי. ויצמן שמעה את הזוגות חוזרים על הבקשה פעם אחר פעם, במסגרת שיחות שקיימה איתם, והבינה שזו הזדמנות לחבר בין האהבה לחלום. היא שיתפה ברעיון את בעלה, ירון ויצמן, מנכ"ל חברת 'מתחתנים למען מתחתנים –mitformit', וביקשה ממנו להירתם למשימה ולהפיק את האירוע בהתנדבות. ויצמן התלהב מהרעיון ורתם לביצוע את עובדי החברה שלו.

הערב המושקע התאפשר בזכות תרומות של ספקים, לרבות אולם האירועים, הקייטרינג וחברת המוזיקה, ונעשה בהתנדבות מלאה. איילה: "היה לנו חשוב לתת מענה לכל הבקשות של הזוגות. כשהם שאלו אותי למשל מה עם טבעות לטקס, הייתי מודאגת, אבל ירון הבטיח שהכל יהיה בסדר. בפועל, כל מה שהזוגות דמיינו ורצו – ואף מעבר לכך, כמו הגעתה של עדן בן זקן – הפך למציאות והעצים את החוויה עבורם".

בוקר החתונה הוקדש להתארגנות ולבילוי, והכלות היו עסוקות באיפור, עיצוב השיער, ובמדידה אחרונה. מאוחר יותר נפגשו בני הזוג והנציחו את היום בצילומים. בשבע בערב נפתחו הדלתות וקלטו את 180 האורחים שהוזמנו לאירוע, ביניהם חברים מהבתים בהם מתגוררים הזוגות, אנשי צוות ובני משפחה. חלק מהכלות ומהחתנים יתומים זה שנים רבות, אך בני המשפחה האחרים שהקיפו את החוגגים יצרו תחושה של משפחה אחת גדולה והוסיפו לשמחה ולהתרגשות.

מעתה, אלכס ורונית, לוי ורנה, דורית ושמואל, דוד ורחל נשואים כדת משה וישראל. צילום: שיאצו צלמים

את טקס החופה ליווה רב, כשהרעיון היה לציין את המעמד באופן סמלי ולא להשלים את טקס הנישואין במלואו. לכן קיימו הזוגות רק חלקים מסדרי הטקס, לרבות שבירת כוסות והחלפת הטבעות.

אריק קרקה, מנהל מערך הדיור: "החתונה מהווה עוד הוכחה לכך שאנשים עם בעלי מוגבלות שכלית אינם בעלי מוגבלות רגשית, והם בעלי תשוקות, צרכים, רצונות וחלומות כמו כולם. כחברה שרואה את האדם במרכז, אנחנו יכולים להעניק להם את הערך מוסף הזה ולאפשר להם לחלום, לשאוף ולהגשים את חלומותיהם".

יעקב גבע והנרי דכוור, הבעלים והמנכ"לים המשותפים של חברת קשר, רואים באירוע ביטוי לפתיחות ולאהבה שמאפיינות את הגישה הטיפולית בכל הבתים שמפעילה החברה, וביטוי לרוח הנתינה של הצוות. חברת קשר (קיים, שייך, רצוי) מספקת פתרונות דיור בקהילה לאוכלוסיות מיוחדות ולבעלי צרכים מיוחדים והוקמה בשנת 1994.

החברה מפעילה שמונה מערכי דיור ובהם קרוב ל-40 הוסטלים ובתים בצפון הארץ, הממוקמים בערים וביישובים כפריים שבהם מתגוררים יותר מ-400 מבוגרים ובני נוער, נשים וגברים בני כל הדתות. גבע (71) איש חינוך, ניהל את בית חינוך כפר ורדים ובהמשך היה מפקח במחוז צפון.

דכוואר (54) איש כספים, הוא בעל תואר בכלכלה וחשבונאות שעבד כל השנים במשרדי רואי חשבון. גבע איבד לפני 30 שנה שניים מילדיו בשריפה שפרצה בביתו בכפר ורדים, ומתוך הכאב וניסיונות השיקום נולד מערך הבתים לבעלי צרכים מיוחדים, שהקים ביחד עם דכוואר.