עם עלייתו ארצה מבאקו, בשנת 1990, נאלץ יניב יעקובוב (39) מקרית אתא להתמודד עם לא מעט מעברים: הילד שהוריו ראו אצלו כישרונות אמנותיים ורצו לעצב אותו כצייר, נשלח לפנימייה, שחניכיה מתאפיינים בבעיות התנהגותיות, ושם למד להשתמש באגרופיו כדי לשרוד.

"אם עובדים נכון, אפשר לסייע לבני הנוער". יניב יעקובוב. צילום: נחום סגל

בגיל 15 הגיע לזירת האיגרוף הספורטיבי, נלחם פעם אחר פעם וזכה בתארי אליפות רבים. ואז, רגע לפני שעמד לייצג את ישראל באולימפיאדת סידני, הוא נפצע, וקריירת האיגרוף שלו הסתיימה. יעקובוב הפך ממתאמן למאמן ילדים, ובשלושת המכונים שבבעלותו הוא מטפח עשרות אלופים.

יעקובוב עשה מעבר חד לפוליטיקה בשנת 2017, ובכוונתו להתמודד על מקום במועצת עיריית קרית אתא. מאז הוא מתמקד בכל הקשור לעזרה לאוכלוסיות חלשות: עזרה לילדים, למשפחות נזקקות, לחד הוריות, באותה דרך בה סייע למאות צעירים בשנים האחרונות. לשם כך הוא אף סימן מטרה ברורה בזירת ההתמודדות החדשה שלו: מקום במועצת העיר ותפקיד סגן ראש העיר בקדנציה הקרובה.

"אני רוצה לקדם הרבה תוכניות", אמר יעקובוב השבוע במכון הכושר בקרית אתא, שם הדריך ילדים באימון איגרוף. "אני מקדם בכמה ערים אחרות תוכניות למען אותם ילדים במצוקה, ואני רוצה לקדם את התוכניות האלה גם כאן, בעיר שלי. לפי הסקרים שיש לי, אני הולך לזכות ב-2-3 מנדטים ותפקיד סגן ראש העיר הוא המטרה שלי".

מריחים דבק
יעקובוב נולד בבאקו ועלה עם בני משפחתו לארץ בשנת 1990. בחוץ לארץ היו הוריו בעלי מעמד, שניהם אקדמאים: האם בעלת תואר בעיצוב, אביו מורה למלאכה, אולם הם לא ממש מצאו את עצמם בארץ, והאב עבד בשמירה. האם נכה 100 אחוז.

יעקובוב: "גרנו תחילה אצל סבא בצור שלום, ואחר כך עברנו לדירה שכורה בקרית אתא. דירה קטנה, שני חדרים לחמישה אנשים. לא קל. הייתי אז בן 11, והורי ראו אצלי כישרון אמנותי. ידעתי לצייר יפה. אז הם שאלו היכן יכולים לשלוח אותי כדי שאפתח את הכישרון הזה. היינו משפחה נורמטיבית לגמרי, וההורים חשבו למצוא לי את המקום הטוב ביותר.

אז שלחו אותנו לכפר הילדים ליד כרמיאל. מהר מאוד קלטתי מהו המקום. ילדים ממשפחות הרוסות, מריחים דבק - אני לא מאחל לאף ילד דבר כזה, ואני ילד טוב כזה, תלמיד טוב, קיבלתי חינוך טוב בבית.

"התחילו להציק ולהרביץ לי כל הזמן, ממש סבלתי שם. בשלב מסוים שאלתי את המדריכה שלי מה אני יכול לעשות, אז היא שלחה אותי לקורס קראטה. למדתי להתגונן וגם התחלתי להחזיר לאלו שהרביצו לי".

בגיל 13 חגג יעקובוב בר מצווה בפנימייה, ואחר כך נסע עם הוריו לכותל. בדרך נשבר וסיפר בדמעות מה קורה איתו בפנימייה. "אמא לא ידעה מה לומר. כולנו בכינו. בדיוק אז קיבלנו דירה מעמיגור, דירה גדולה יותר, והיא אמרה לי, 'הנה, לך תבחר לך חדר'. בחרתי את החדר הכי קטן, לא רציתי שמישהו יכעס עלי ויחזיר אותי לפנימייה".

מאיגרוף לאימון. יעקובוב הצעיר | צילום: פרטי

כשהיה בן 15, חבר לקח אותו למכון איגרוף, לאימון ניסיון. יעקובוב התאמן, ובסוף האימון שאל אותו המאמן ולרי אילייב אם הוא רוצה להמשיך. 'שאלתי כמה עולה אימון. אמר לי, 50 שקל. אמרתי 'תודה, אבל לא תודה'. ההורים היו במצב לא פשוט, לא העזתי לבקש מהם כסף. פחדתי שישלחו אותי בחזרה לפנימייה.

"אחרי כמה ימים המאמן הראה לי קבלה שהוא שילם עבורי. אמר, 'תבוא, תתאמן, נסתדר עם הכסף'. בסוף אותה שנה כבר הייתי אלוף ישראל לגיל שלי".

ספורטאי מצטיין
זה משהו טבעי? כישרון או יכולת שמפתחים?
"קודם כל כישרון, אבל כישרון שמצריך המון עבודה. היום אני מאמן, וממבט ראשון יכול לומר לך מי יהיה פה אלוף. פוטנציאל רואים מיד, אבל כדי להגיע להישגים חייבים לעבוד קשה והרבה זמן".

יעקובוב המשיך לגרוף תארים, ובמקביל סיים בהצלחה לימודי תיכון בבית הספר רוגוזין, במגמת מינהל. במקביל יצא לתחרויות בחו"ל וצבר עוד ועוד תארים.

הוא התגייס לצה"ל, והיה לוחם בשריון, בחטיבה 7, כנהג טנק. אחר כך קיבל מעמד של ספורטאי מצטיין ועבר לשרת בבסיס יפתח עם תפקיד קל יותר: עוזר רס"ר ומדריך ספורט (מד"ס). הוא המשיך לזכות בתארים, ובשנת 2004 סומן כתקווה האולימפית, ונכלל בסגל לקראת אולימפיאדת סידני.

יעקובוב: "הייתי אז בשיא הקריירה. בדיוק התקשרו אלי סוכן וספונסר שרצו לארגן לי קרבות באנגליה. אמרתי, אחרי האולימפיאדה, זה העתיד - איגרוף מקצועני. ואז זה קרה: נפצעתי במרפק. פציעה קשה שהשביתה אותי לגמרי.

"הלכתי לכל המומחים, וכולם היו בדעה אחת: יהיה קשה מאוד לחזור לאיגרוף. אמרו לי שצריך ניתוח, אחריו החלמה של שלוש-ארבע שנים, ואחר כך עוד שנה להיכנס לכושר. הבנתי שאין סיכוי, והודעתי על פרישה. זה היה אחד הרגעים הכי קשים שהיו לי. הרגשתי עצוב, בכיתי, ממש כאב לי. גם המאמן שלי בכה. ברגע אחד הכל נגמר".

אבל יעקובוב ידע להתאושש, ועד מהרה פתח קריירה חדשה. הוא רשם עמותה שתעסוק בספורט, ומטרתה לסייע לילדים, בעיקר נוער במצוקה. הוא החל לפרסם את הפעילות שלו, והתלמידים התחילו להגיע. בינתיים למד באוהלו ובווינגייט, והחל לאמן.

"היו הילדים שבאו אלי דרך פרסום, והיו הילדים שאני איתרתי. הייתי הולך בלילות למקומות בהם מסתובבים בני נוער, מאתר ילדים ומביא אותם למכון להתאמן. תמיד זכרתי את המאמן הראשון שלי, ולכן את כל אלו שאני גייסתי, אימנתי בלי כסף, רק להוציא אותם מהרחוב, להרחיק אותם מסכנות.

"בדרך הזו גייסתי יותר מ-300 ילדים במהלך השנים. הייתי איתם לאורך כל הדרך, אימנתי, הדרכתי, הרחקתי אותם מסכנות. יצאו מהם אלופים, רובם התגייסו לצבא לשירות משמעותי. התייחסתי אליהם כאילו הם הילדים שלי, וזה הצליח".

"לא מרביצים"
ביום שני השבוע אימן יעקובוב קבוצת ילדים במכון כושר במרכז שביט בקרית אתא. קבוצה מעורבת, בנים ובנות, גילאים שונים, הצעירה בת 8, הכי מבוגר 15.

אני לא רואה פה את מייק טייסון הבא.
יעקובוב: "יכול להיות, אבל זה לא העיקר. הם באים לפה מגיל צעיר ומקבלים המון יסודות: משמעת, קואורדינציה, ביטחון עצמי, גמישות, פיתוח שרירים, יכולת להגן על עצמם. אז הם לא יהיו אלופים, אבל זה נותן להם הרבה. אני גם מלמד אותם שאסור לנקוט באלימות.

ואכן, התנהלות האימון הראתה שהוא כנראה צודק. יעקובוב ישב בצד, והאימון זרם כמעט בלי התערבות שלו. החניך המבוגר הוביל את ריצת החימום, עשה איתם את התרגילים. יעקובוב רק נתן את האות לעבור משלב ראשון של האימון לשני, וכך הלאה. אחרי החימום חבשו החניכים קסדות וכפפות וערכו קרבות. משמעת עצמית ניכרת לאורך כל הדרך.
נכון להיום מנהל יעקובוב מסגרות כאלו בארבעה יישובים: עדי, קרית אתא, קרית ביאליק וקרית ים.

אז למה לך פוליטיקה עכשיו?
"כשהקמתי את העמותה, רציתי לסייע לילדים במצוקה ובכלל לבני נוער. אחרי שנתיים התחלנו להגיש פרויקטים שונים בתחום הזה וקיבלנו סיוע מהמדינה. אני עושה פרויקטים כאלה בהרבה מקומות, אז למה לא בקרית אתא? פשוט רוצה לסייע לילדים".

בבחירות הקרובות רץ יעקובוב בראש רשימה בשם "אנחנו כאן". הרשימה אף פירסמה תוכנית עבודה וציינה באילו תחומים תעסוק בקדנציה הבאה: קידום ספורט, עידוד עסקים קטנים, הרחבת התוכנית להכנה לצה"ל, תגבור במועדונים בעיר, תגבור נושא הניקיון, טיפול במצוקות של תושבים תוך תגבור נושא הרווחה בעיר, ועוד.

מה הצעד הראשון שתעשה כנבחר ציבור?
"אקדם תוכניות לבני נוער. אם עובדים נכון, אפשר לסייע להם. הם צריכים מסגרת מתאימה, תשומת לב, דברים שלא תמיד יש להם היום. הם צריכים מסגרת תומכת. אני רוצה אולם ספורט שבו אוכל לעבוד איתם. יש מצוקה בעיר, הרבה משפחות נזקקות, חד הוריות. אני רוצה לסייע לכולם, ויש לי תוכניות איך לעשות את זה"